פתיחת חשבון משותף / עו"ד נועם קוריס
מי יכול לפתוח חשבון בנק?
כל מי שהוא אישיות משפטית- כלומר אדם בגיר, קטינים (יצירה של הבנקים), וישות משפטית – שהם יותר מאחד, שנחשבים כלפי הבנק בתור אלה שיכולים לתת הוראות בחשבון. מיופה כוח לא – כי הוא לא מוגדר כבעלים. הוא נותן הוראות רק מכוח הייפוי כח ולא מכוח חתימתו של הלקוח מול הבנק על פתיחת חשבון.
איך מנהל החשבון? אם יש חוזה אחד בין הלקוח לבין הבנקאי- אין בעיה- הלקוח מכניס כסף לחשבון, הבנקאי נותן אשראי מסוים וככה העניינים מתנהלים. השאלות שמתעוררות הן מה קורה כאשר יש 2 בחשבון.
יש 2 סוגי חשבונות-
1. מישהו בעל חשבון אבל יש לו מיופה כוח. בכפוף לחובת הזהירות של הבנק המיופה כוח יכול לבצע פעולות. הוא על גדר השלוח.
2. חשבון משתף- של בעל ואישה/ עסקי של שני שותפים
איך מתנהל חשבון משותף- בהתאם למה שנקבע מול הבנק.
הצדדים יכולים לתת 2 סוגים של הוראות לבנק-
1. כל אחד משני הלקוחות יכול לחתום ולחייב את החשבון- בשפה הבנקאית זה ו/או.
2. ששניהם ביחד יחייבו את החשבון.
המקובל הוא- זה ו/או- מבחינת היחסים בין הלקוח לבין הבנק אחד מן השותפים לחשבון יכול לרוקן את הכספים מהחשבון המשותף בלי צורך לקבל את האישור של השותף השני מבלי שהבנק יפקפק או יחשוד. בשותפות ניתן לומר שרק שתי חיתמות מחייבות את החשבון ואם הבנק לא עומד בזה הוא חייב לפצות אותם ובעיקר את הנפגע. לפי דיני חוזים הבנק חייב לפעול בדיוק לפי ההנחיות.
מה קורה אם יש מחלוקת בין בעלי החשבון? כל מי שהוראתו לא התבצעה יכול לכאורה לתבוע את הבנק על הפרת החוזה. מה אם פתאום אחד מבני הזוג מבקש להעביר את כל הסכום לחשבון שלו בחו"ל? אם הבנק לא יודע על סכסוך גם אין סיבה לבנק לחשוד ולהודיע לבן הזוג (במישור חובת הזהירות) – אבל זה תלוי נסיבות כמובן (פעילות בשוטף, הסכום המועבר, מטרות החשבון).
ס' 59 לחוק החוזים- קובע שאם יש חייבים משותפים- הם חייבים שווה בשווה.
סעיף 11 לחוק המיטלטלין- שותפים על במיטלטלין- ההנחה שזה חצי חצי.
פקודת השותפויות- השותפות היא מחצית לאחד ומחצית לשני. זו ברירת המחדל.
יש לנו 2 סוגי יחסים-
1. בנקאי לבין פותח החשבון- אפשר לעשות בחשבון כל מה שרוצים על ידי כל צד והנחת היסוד זה חצי חצי.
2. היחסים בין השותפים בינם לבין עצמם- יכול להיות שיהיה שותף אחד דומיננטי ואחד פאסיבי או שותפים שווים.
בין הבנק לבין השותפים לחשבון לא אמור להתעורר שאלות, אם הבנק שומר על חובת זהירות מינימאלית שיש לו כלפי השותפים ובמידה והבנק שומר על הוראות משיכת הכספים מהחשבון.
מה קורה אם אחד השותפים מת? הרי בחיים אחד היה יכול לרוקן את החשבון. האם הבנק צריך להקפיא את החשבון? כשמישהו מת השותפות התפרקה ולכן לכל אחד מגיע חצי. לכן הבנק חייב לאפשר לשותף שנשאר 50% מהחשבון לנהל.
בין השותפים בינם לבין עצמם יכול להתעורר שאלות, במקרה של מתנות, או כאשר הם רוצים לתת זכויות וכו'.
במקרה של חשבון משותף בין בני הזוג- כלפי הבנק הם מופיעים ביחד ולחוד, אבל מבחינת חוק יחסי ממון בין בני זוג- יכול להיות שהכספים בפועל הוא של צד אחד למרות שהרישום הוא על שניהם- כלומר הרישום לא צריך להשפיע על מה שהוסדר ביניהם.
כשיש לנו שותף שמצטרף – תלוי מה ההוראות שהשותף הישן נתן לבנק. או שהמצטרף הוא ו/או, או שהמצטרף החדש מוגבל בהוראות שהוא יכול לתת לחשבון. בדר"כ כשמישהו נפטר מתעוררת השאלה מה התכוונו כשצירפו מישהו לחשבון.
במסגרת חובת הזהירות – אם מטרת ניהול החשבון היא מסוימת ויש פעולה שלא קשורה הבנק צריך לפנות לבעלי החשבון. לא תמיד הבנק יודע מה מטרת החשבון והיא גם יכולה להשתנות.
כשמדובר בקופה משותפת חל חוק השותפות שהם חבים יחד ולחוד והחלוקה היא חצי חצי. אם יש אדם מבוגר שמצרף מישהו צעיר לניהול החשבון – כלפי הבנק הם שנים יחד ולחוד אבל במות הזקן התעוררו השאלות והבנק יפסיק הפעילות עד שיובא לו צו ירושה למרות שבעקרון עד 50% הוא אמור לאפשר לבעל החשבון שנותר בחיים.
בחשבון בין בעל ואישה והחייב הוא רק הבעל - הבנק יכול לעקל רק חצי אלא אם כן הוא מוכיח שכל הסכום שייך לחייב. מה קורה עם יש חשבון משותף שבשלב מסוים הכניס בעל החשבון פיליפינית כשותפה, לא כמיופת כוח. מה הקשר שלה לחשבון? האם חצי שלה?
אם השותף טוען שקיבל את הכסף במתנה לאלתר (בחיים, עם הצירוף לחשבון) – מגיעים לו 50%. אם המתנה היא רק לאחר שימות השותף המקורי – לא מגיע לו כלום (כי צריך לעשות זאת בדרך של צוואה דווקא). ההסדרים במות אדם יוחדו לחוק הירושה, כך שלא ניתן "להוריש" במסמכי הבנק את החשבון לשותף לחשבון, כמו שאי אפשר להוריש שם למישהו אחר. מכאן שבמות השותף לחשבון – הטוען לבעלות על כול הכספים בחשבון – עליו נטל ההוכחה. בין במסמכים ובין בצו ירושה/ צו קיום צוואה.
יכול להיות שותפים בחשבון שמבחינת היחסים בניהם כל הכסף שייך לאחד מהם. השאלה איך הבנק אמור לפעול במישור שלו.
הפסיקה קבע שאם הכוונה הייתה לתת מתנה יש להוכיח זאת ראייתית.
סעיף של היוותרות בחיים- הבנק מחתים כי את הזוג על סעיף שברגע שמישהו מהם נפטר, אשר מסביר כי 50% מהכספים שייך לזה שנותר בחיים. ליתר הכספים יש להמתין לצו הירושה. בפועל הבנק לא תמיד מקיים סעיף זה ומאפשר רק הוצאות לצרכים שותפים.
ביטול הוראת פרעון – סכסוך בין בני זוג (איזקסון נ' בנק דיסקונט) - השופט ויתקון – ראה בהודעת האישה ביטול יפוי הכח שהיה לבעלה בחשבון המשותף, ולכן הבנק לא היה צריך להעביר את הכספים לבעל.
בן אוליאל לא שבע רצון מסיטואציה זו ומציע לבנק להסדיר הנושא מראש בחוזה בעת הכריתה.
*עסקת מתנה בפקדון – עזבון וסנר נ' עליזה גוטמן
פס"ד שמואל שרון נ' אסתר לייבוב - משנת 73- התחילו עם ההבחנה בין היחסים של הבנק עם הלקוח לבין היחסים בין הלקוחות- למערער היה חשבון משותף עם אבא של המשיבה מס 1 – אסתר לייבוב. הכסף שהופקד בחשבון היה הכסף של המנוח. לימים כאשר המנוח נפטר התעוררה השאלה למי שייכים הכספים בחשבון המשותף? השותף (שהיה לו עסקים משותפים עם המנוח)– אמר שהוא זכאי לכל הכספים. הגברת לייבוב- אמר שהוא לא הכניס כסף, היא היורשת ויש לה צו קיום צוואה והיא זכאית לקבל את הכספים. ביהמ"ש קבע כי שזה שפתחו חשבון משותף זה לא אומר שום דבר, ומי שטוען לשיתוף עליו הראיה. ואם הטענה היא שניתנה כאן מתנה- יש ללכת לחוק המתנה. השופט קיסטר בדק את חוק המתנה ואמר- יש להוכיח שלא מדובר בנכס, שהנותן גמר בליבו לתת את המתנה, ושיש קיבול למתנה (שיהיה מסמכים שמעידים שקיבלתי את המתנה). הייתה עדות של השותף שדרש את הכסף- שהמנוח אמר לו "יש לך כסף בבנק הזה.. אתה יכול לקחת" השופט אמר שיש להכיל את חוק הירושה על המקרה דנן.
המסקנה- מי שצורף ללא תמורה להיות בעלים של חשבון משותף, לא מקנה לו שום זכויות, ואם הוא רוצה לטעון למתנה- הוא צריך להוכיח את זה.
במקרה דנן השותף לא קיבל כלום- כי הוא לא הוכיח שמדובר במתנה.
*פס"ד סאלי נ' שפר - אדון שפר המוריש היה אלמן ללא ילדים. ובינו לבין משפחת סלעי שררו יחסים טובים. ואת איילה הבת הקטנה הוא הכי אהב. היו לו חסכונות בבנק המזרחי והוא הוסיף את איילה כשותפה בבנק. הוא נתן כתב הוראות לבנק והביא את איילה לחתום על טופס שותפות. כמו כן, היה למוריש יורשים חוקיים- אח ואחות. איילה לא פעלה בחשבון בכלל אלא רק הייתה רשומה. לאחר מות המוריש- עלתה השאלה של מי שייך כספי החשבון? השופט הלך לבדוק את טופס ההוראות- האם אפשר לראות אותו כמעין צוואה? הוא אמר שלא- שכן זה בניגוד לחוק הירושה – אי אפשר לצוות בחיים מה יקרה לאחר המוות חוץ מחוק הירושה.
בית המשפט שאל את עצמו האם איילה זכאית למחצית מהסכום? המנוח לא שלל את עצמו את הזכות להוציא כספים, אין פה מתנה ואין לקיחה- יש פה בעיה.
ביהמ"ש אומר שיכול להיות מתנה משותפת.
יש לדון בכוונה של המוריש, וניתן להסיק בכוונות של המוריש- כי יש להעניק לאיילה מתנה לאלתר- ונקבע כי מחצית מהכספים שייכים לאיילה סלעי. ויש לזכור שאיילה סלעי לא עשתה כל פעילות בחשבון, חוץ מהחתימה על הטופס שהיא מצטרפת לחשבון.
*פס"ד שרה בר עמי נ' גרטי- מתנה אחרי מות אדם אם לא נעשה בצוואה אלא במסמכי בנק, אין לה תוקף ועצם פתיחת חשבון בנק יכולה לשמש רק הוכחה לכאורה לקיים ביניהם שיתוף קנייני בכל הנוגע לכספים המשותפים בחשבון. ועל כן צריך להוכיח את האלמנטים של החוקים על מנת להבין שמדובר במתנה- חוק יחסי ממון בין בני זוג או חוק המתנה.
לוודא אם הפסד לא קובע מתנה לאלתר
אם בא מעקל על חשבון משותף והוא רוצה לעקל רק מאחד מהשותפים – הוא יכול לעקל עד מחצית, לא יותר מזה.
פס"ד שוורץ נ' שוורץ- בעל ואישה הפקיד כספים לחשבון משותף, ועלתה השאלה האם ניתן לומר שהחשבון הזה הוא מתנה? בית המשפט אומר שמכיוון שכספים הופקדו למטרות שונות, אי אפשר לבוא ולהגיד שכל החשבון הזה הוא מתנה. גמירות הדעת צריכה להיות קונקרטית.
פס"ד פרד איזקסון נ' בנק דיסקונט לישראל-
בעל אישה מסוכסכים והבעל נתן הוראה להעביר את כל הכספים בחשבון לחשבון שלו בחו"ל. האישה נתנה הוראה שלא לקיים את ההוראה של הבעל. הבנק קיבל 2 הוראות- מה הבנק צריך לעשות? השופטת קבעה כי ההודעה של אישה היה כביטול הוראת הגבר, ולא היה צריך להעביר את הכסף לחו"ל.
הייתה ביקורת של השופט בן אוליאל- שבחשבון משותף צריך הוראות זהות של שני הצדדים ואסור להיות מצב שיהיו הוראות שנוגדות אחד את השנייה.
פס"ד תורן נ' הבנק הבינלאומי הראשון- זוג שהסתכסך. הבעל ביקש שכל פעולה שתהיה בחשבון תהיה רק על ידי חתימה של שניהם- הבעל והאישה. האישה התנגדה שכן היא לא יכולה לפעול בחשבון בלי החתימה של הבעל. ביהמ"ש למעשה שיתק את החשבון- הוא אומר שזוג צריך לפעול ביחד, אבל זוג מסוכסך לא יפעל ביחד. עדיף שהכסף יישאר בחשבון שאחד מהם לא יצא ניזוק. החשבון לא יהיה פעיל.
בית משפט הכיר בכך וקבע שזכות הבעל מעצם היותו שותף בחשבון לאפשר לו לתת הוראה שבה האישה לא תוכל לבצע כל פעולה ללא חתימת שני בעל החשבון ובכך הותיר את העו"ש ללא פעילות וללא יכולת משיכה עד לסיום סכסוך בין הצדדים.
