יום ראשון, 17 במאי 2015

עו"ד איתי רזניק כותב על דוגמניות ופייסבוק...

ספאם ודוגמניות ברשת הפייסבוק

דוגמנית הספאם בעידן אכיפת חוק התקשורת בפייסבוק/
עורך דין איתי רזניק, משרד נועם קוריס ושות' עורכי דין

מי לא קיבל במהלך חיו הקצרים בפייסבוק או בכל רשת חברתית אחרת, הצעת חברות שאי אפשר לסרב לה?
דוגמנית מקסימה, עלמת חן תמימה שולחת אלי בקשת חברות לגיטימית.. והרי לא סתם השקעתי בתמונת פרופיל אטרקטיבית, או אולי עסקינן ברובד נוסף של עולם הפרסום, קרי, וירוס פרסומי במעטפת עלמת חן שבסך הכול מעוניינת להוציא ממני כמה לירות בדרך עקיפה וחייכנית?
שמח וטוב לב אני מאשר את בחירת ליבי החדשה ומודה לה' שסוף סוף שפר עלי המזל הטוב..או שלא..לא עברה דקה ואני מקבל הודעה למייל הפרטי שלי מעלמתי הנחמדת אשר מזמינה אותי באופן אישי למסיבה שלטענתה אסור לי להחמיץ ובאדיבותה היא אף מאפשרת לי להזמין עוד חברים.
בעודי מוקסם מהאור שעולה מהזמנתה התמימה, אני מקבל עוד הצעת חברות והפעם מדוגמנית אף יותר מקסימה וכובשת שאם יש לה קמצוץ של אופי טוב אני סוגר איתה חופה וקידושין. אך למצער לאחר אישור מצידי להצעת החברות, הפלא ופלא אני מקבל עוד הזמנה לבר ידוע בעיר שמאפשר לי גם הפעם להזמין את כל החברה. אולי היא באמת רוצה להכיר את כל החברים שלי?
האם עצם הסכמתי התמימה להצעת חברות של פלוני או אלמוני, מאפשרת מבחינה חוקית לאותו אדם לשלוח לי מיילים הפותחים בפני ללא רצוני  או הסכמתי את כול מרכולתם הן באופן ישיר והן עקיף? הייתכן שעסקינן במצג שווא של אנשים אשר מנצלים פלטפורמות של רשתות חברתיות לצרכים כלכליים אישיים תוך מעטפת  שקרית של רצון לחיבור חברתי ?

בואו נצלול לסעיף ס' 30א(א) לחוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 40), התשס"ח -2008, שחוקק בישראל ונכנס לתוקפו ביום 01.12.2008.

" הודעה אלקטרונית " – מסר בזק מקודד המועבר ברשת האינטרנט אל נמען או קבוצה של נמענים, וניתן לשמירה ולאחזור בדרך ממוחשבת;
" דבר פרסומת " – מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת;
" מפרסם " – מי ששמו או מענו מופיעים בדבר הפרסומת כמען להתקשרות לשם רכישתו של נושא דבר הפרסומת, מי שתוכנו של דבר הפרסומת עשוי לפרסם את עסקיו או לקדם את מטרותיו;
ס' 30 (א)(ב) - לא ישגר מפרסם דבר פרסומת באמצעות פקסימיליה, מערכת חיוג אוטומטי, הודעה אלקטרונית או הודעת מסר קצר, בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען, בכתב, לרבות בהודעה אלקטרונית או בשיחה מוקלטת;
המחוקק למעשה זורע באדמת החוק מבחנים חדשים והוראות ספציפיות לעניין "דואר זבל" במטרה להצמיח נורמות חברתיות תקינות המבדילות בין דואר חברתי לגיטימי לדואר פרסומי המצריך אישור ספציפי.
אם ניצוק לתבניות הסעיף הנ"ל את מקרה הדוגמנית החביבה נוכל לקבל תמונה ברורה האם עסקינן ב"דואר זבל" המזכה אותנו בזכות לתבוע בגין הפרה על החוק או שמה עסקינן במייל תמים .
ההזמנות לאירועים ולמסיבות הועברו ברשת האינטרנט אל הנמען והן ניתנות לשמירה ולאחזור בדרך ממוחשבת, ההזמנות מכילות מסר המופץ באופן מסחרי שמטרתו לעודד הוצאת כספים ושתוכנו של הפרסום עשוי לקדם את מטרותיו או עסקיו של המפרסם, במקרה דנן לא ניתנה שום הסכמה מפורשת מראש של הנמען לעניין שיגור דבר הפרסומת, ההסכמה הבלעדית שניתנה על ידי הנמען היא לאשר לאותה פלונית להיות חברה בתוך רשת חברתית מתוך רצון לקשר אישי ולא עסקי.
ס' 30(א)(ה)(1) מפרסם המשגר דבר פרסומת בהתאם להוראות סעיף זה יציין בו את הפרטים האלה באופן בולט וברור, שאין בו כדי להטעות:  (א)  היותו דבר פרסומת; המילה "פרסומת" תופיע בתחילת דבר הפרסומת, ואם דבר הפרסומת משוגר באמצעות הודעה אלקטרונית – בכותרת ההודעה;
כאשר אנו שוזרים למקרה דנן את הוראות סעיף ס' 30 ה (1) ניתן להבחין כי ההודעות אינן מלוות כלל במילה "פרסומת" בכותרת ההודעה,עובדה המעידה על הרצון להטעות ולנצל גולשים תמימים.
סוגיית היחצנים היא רק דוגמה לקלות הבלתי נסבלת של המפרסמים להטעות את ציבור משתמשי הרשתות החברתיות, בכל מיני שיטות ציניות  הנגועות בחסרות תום לב, וזאת על מנת לקדם עסקים ולנפח כיסים.
תנסו ליצוק את המקרה שלכם לתבניות החוק ולראות האם גם אתם נפלתם למלכודת הספאם ואם כן אז דעו לכם שבית המשפט יכול לפסוק בגין כל הודעת ספאם שקבלתם עד 1000 ₪ פיצוי, קרי אם קבלתם לדוגמה 10 הודעות "דואר זבל" בית המשפט יכול לפסוק לטובתכם סכום של עד 10,000 ₪.  
אז בפעם הבאה שאתם מקבלים הצעת חברות "אטרקטיבית" נא לא לרוץ לרבנות ולסגור על חתונה, מקסימום במקרה הטוב אפשר לסגור על תביעה קטנה.

מאמרים מאת עו"ד נועם קוריס
מאמרים מאת עו"ד נועם אברהם
מאמרים מאת עו"ד נועה מאיר
עמוד הפייסבוק של משרד נועם קוריס

יום ראשון, 10 במאי 2015

האם נתקלת בפרסום פוגעני שנכתב עליך בפייסבוק? מאת עו"ד נועה מאיר, משרד נועם קוריס ושות' עורכי דין

האם נתקלת בפרסום פוגעני שנכתב עליך בפייסבוק?
האם אתה מתלבט האם להגיש תביעת לשון הרע בשל הפרסום      הפוגעני? אם כן, המאמר הבא עשוי לעניין אותך.

לשון הרע ברשת החברתית פייסבוק מאת עו"ד נועה מאיר,  
משרד נועם קוריס ושות' עורכי דין

היום בעידן הפייסבוק, שבו כל דכפין יכול לשתף עם חברים, מכרים או זרים (לפי בחירתו) פרסומים ותמונות כאוות נפשו ורצונו וככל העולה על הגיגי ליבו, נוצר מצב בו נדמה כי "האצבע קלה על המקלדת", ופרסום כהגדרתו ומשמעותו המשפטית בחוק זה, אודות אדם מסוים ברשת הפייסבוק עשוייה לפגוע בו לעיתים אף באופן אנוש, הן ברמה האישית והן ברמה המקצועית. קרי, במקור פרנסתו של אדם שעשוי להגדע עקב פרסום מכפיש וידועה אמרת חז"ל: "טוב שם טוב משמן טוב" וכן כי הוצאת לשון הרע, במקורות היהודיים, הינה אסורה גם על פי ההלכה התלמודית, ללמדנו עד כמה חשוב השם הטוב והמוניטין של אדם וכמה משקל יש לשמו של אדם.

על כן, נשאלת השאלה מה גובר על מה: החופש להביע דעה או הזכות לשם טוב?


חופש הביטוי הינה זכות המאפשרת להביע דעה בכל אמצעי, לרבות: דיבור, כתיבה, יצירה, מוזיקה, וזאת מבלי שיוטלו על מביע הדעה סנקציות כל שהן.

חופש הביטוי הוזכר לראשונה בישראל בהכרזת העצמאות, שם נקבע, כי מדינת ישראל הינה מדינה דמוקרטית  המושתת על "יסודות חuפש החירות" והבטחת חופש המצפון המהווים חלק מחופש הביטוי ומבססים אותה.
הנשיא בדימוס אהרון ברק, קבע כי ניתן לפרש את חופש הביטוי, כחלק מחוק כבוד האדם וחירותו לאור ערכי מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית.

ודוק, על פי דעת הרב בבית המשפט העליון, חופש הביטוי הינו נגזרת של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. מכאן, שפגיעה בחופש הביטוי לא תהיה בנקל, ותתאפשר רק בכפוף לתנאי פסקת ההגבלה, אשר זו משוכה שיש לעבור.

חופש הביטוי זכה להגנה יתרה, ולא בכדי. לחופש הביטוי יש חשיבות גדולה מאין כמוה, בין אם תכליתה בירור גילוי האמת, מימוש הפוטנציאל העצמי של האדם, באמצעות הבעת דעותיו, חיזוק תחושת הערך העצמי והכבוד.

חשיבות דמוקרטית - מתן אפשרות לאזרחים להחליף דעות בינהם ולשכנע איש את רעהו בדעות הפוליטיות הנוגדות לעיתים מזומנות והחשיבות הלא מבוטלת המהווה לעיתים כשסתום לחץ.  אזרחים יכולים לפרוק את שעל ליבם ואף יכולים להביע עצמם במילים ולערוך ויכוחים מלומדים, במקום לנהוג באלימות, איש כלפי רעהו.

חופש הביטוי זכה להגנה, אם כי לא מוחלטת (יחסית) וזאת משום שכנגד ההגנה על חופש הביטוי יש לתת הגנה תוך עריכת איזון גם באשר לזכויות אחרות.

חופש הביטוי מול איסור לשון הרע
אל מול חופש הביטוי ניצב איתן האיסור בלשון הרע על אדם.  קיים מתח תמידי בין הזכות לחופש הביטוי מחד, ובין האיסור על אמירת לשון הרע מאידך.




לשון הרע מוגדרת בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") כדלהלן:
לשון הרע מהי
1.    לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –
(1)   להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2)   לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3)   לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
(תיקון מס' 5)  תשנ"ז-1997 (תיקון מס' 8) תשס"ח-2007 (תיקון מס' 9) תש"ע-2009
(4)   לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;
                       בסעיף זה "אדם" – יחיד או תאגיד;
                       (תיקון מס' 8) תשס"ח-2007
                       "מוגבלות" – לקות פיסית, נפשית או שכלית, לרבות קוגניטיבית, קבועה או זמנית.

קרי, אדם הסבור, כי דבר הפרסום  עלול להשפילו בעיני הבריות ברבים או לעשותו לבוז או ללעג מצדם או שהפרסום עלול לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסות לו או לחילופין, שהפרסום עלול לפגוע במשרתו של אדם או במשלח ידו או כאשר פרסום העלול לבזות אותו בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו.

יש לציין כי כשלשון חוק מגדירה "אדם" לעניין חוק זה, הכוונה היא גם ללשון הרע כלפי תאגיד.
פרסום לעניין לשון הרע יכול להיות בעל פה או בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר. תנאי נוסף לפרסום לשון הרע הוא: אם פרסום הלשון הרע הייתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע; או אם הייתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע.

נסייג ונאמר כי, לא כל פרסום ייחשב כלשון הרע, ובטרם מסווגים פרסום כפוגע לפי חוק איסור לשון הרע, עלינו לבדוק האם הפרסום הוא חלק מהפרסומים המותרים (בסעיף 13 לחוק) או שמא עומדת למפרסם הגנת אמת הפרסום (סעיף 14 לחוק) ו/או והגנת תום הלב (סעיף 15 לחוק)            כאשר קיימות הגנות נוספות בחוק.

יש לציין, כי המבחן לכך שהיה בפרסום לשון הרע ו/או גרימת נזק הוא מבחן אובייקטיבי. לכן, תחושתו הסובייקטיבית של הנפגע מפרסום כלשהו לא יהיה הקובע לעניין החלת לשון הרע אלא מבחן שנטבע בבית המשפט העליון, בהלכה הפסוקה והוא "האדם הסביר".

דברים יפים לעניין היחס בין חופש הביטוי לזכות לשם טוב מפי המשנה לנשיאה כתוארה אז השופטת איילה פרוקצ'ה ברע"א 10520/03 בן גביר נ' דנקנר (לא פורסם, ניתן ביום 12.11.06):

"ערך חופש הביטוי והזכות לשם טוב הם ערכים המצויים באותו מיפלס במידרג זכויות האדם. האיזון ביניהם הוא איזון אופקי המניח, כנקודת מוצא, יחסיות ביניהם. בבחינת יחסיות זו ניתן משקל מיוחד לחופש הביטוי בשיח הציבורי, על שום חיוניותו להבטחת ההליכים הדמוקרטיים בחברה חופשית. עם זאת, גם בהקשר לשיח הציבורי ישנן מגבלות על הביטוי המפר את איסור לשון הרע, ונשמרת הגנה יחסית על כבודו של אדם שנפגע, גם מקום שהפגיעה מתרחשת בבמה הציבורית ומופנית כלפי איש המעורב בענייני הציבור."
(ההדגשות אינן במקור- נ.מ)

כבוד השופטת יעל קלוגמן מבית המשפט השלום בנתניה קבעה בנובמבר 2014, כי הטחה                   של הכפשות עובדתיות בקיר פייסבוק: כי המושמץ הוא אנס, ואפילו אנס סדרתי, כיוון שאין לנתבעת צל ספק שביצע מעשי אונס לאורך חייו, מהווה פרסום לשון הרע. השופטת קלוגמן מוסיפה, כי הנתבעת לא קיימה את אחת ההגנות הקבועות בחוק ומשכך "הסתכנה מרצון" בתביעת לשון הרע.

" כשמדובר בחילופים הדדיים של מילות גנאי, תוך כדי ויכוח (לרבות ויכוח שמתנהל במסגרת רשת חברתית באינטרנט), ותוך הטחת מילות גנאי או כינויים שהפכו שכיחים בחברה, נראה כי אין לראות מילות גנאי כאלה כבאות בגדר "לשון הרע" לעניין חוק לשון הרע; או לחלופין - ניתן לראותן בגדר "זוטי דברים" שאינם מקימים עילת תביעה. אולם לא כך הדבר, כשמדובר בהטחה של הכפשות עובדתיות: כי המושמץ הוא אנס, ואפילו אנס סדרתי, כיוון שאין לנתבעת צל ספק שביצע מעשי אונס לאורך חייו. "

וכן-

"די בהפצתו של הפרסום בין כל חברי הקבוצה בפייסבוק על מנת לקיים את יסוד הפרסום שנדרש לעוולת פרסום לשון הרע. קיומו של יסוד הפרסום אינו תלוי במציאות המקרית: האם בקרב קבוצה מסויימת של אנשים, מצוי אדם שמכיר  את המושמץ, אם לאו."

תא"מ (נת') 42103-12-10‏ ‏ אלכסנדר מילמן נ' טל פרז'ון

אם כן, על מנת לדעת מהן זכויותיך במידה שנפגעת מפרסום שלילי שנכתב עליך או על עסקך או במידה שנתבעת בגין פרסום שלילי שפרסמת, מומלץ לפנות לעורך דין המתמצא בתחום.

תמונה2.png

                                                                                    

יום חמישי, 7 במאי 2015

רונן יקותיאל כותב על הוצאה לפועל

מהות התביעה עפ"י סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז- 1967.
משרד נועם קוריס עורכי דין עוסק בתחום ההוצאה לפועל

חייבים רבים מביעים בעת האחרונה פליאה, הכיצד זה נפתח כנגדם תיק בהוצאה לפועל וזאת עוד בטרם התקיימותו של הליך משפטי מקדים כלשהו בעניין התובענה בבית המשפט.
פתיחת הליך משפטי מקוצר כנגד חייב מכוח סעיף 81א1 תאפשר לזוכה לפנות במסלול ישיר לפתיחת הליך בהוצאה לפועל וזאת אף ללא ניהול כל הליך משפטי מקדים או הגשת תובענה בבית המשפט.
רשאי התובע, אם רצה בכך, להגיש תביעות מסוימות בסדר דין מקוצר, ואלו הן ,  בסעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז 1967.
ביצוע תביעה על סכום קצוב
81א1. (א) תביעה שהיא אחת מאלה:
(1)   תביעה על סכום כסף קצוב הבאה מכוח חוזה או התחייבות מפורשים, שיש עליה ראיה בכתב;
(2)   תביעה הבאה מכוח חיוב לשלם סכום כסף קצוב שעילתו בהוראה מפורשת של חיקוק,
ניתן לבקש לבצעה בהוצאה לפועל כמו פסק דין של בית משפט בכפוף להוראות סעיף זה, ובלבד שסכום התביעה אינו עולה על 50,000 שקלים חדשים ביום הגשתה, והוא אף אם עלה הסכום לאחר מכן מחמת הפרשי ריבית או הצמדה (בסעיף זה - תביעה על סכום קצוב).


בהתאם לאמור בחוק, הרי שניתן אף לאכוף חיוב הכלול בשטר חליפין, שטר חוב ושיק, כמשמעותם בפקודת השטרות, וזאת על דרך הגשת בקשה לביצועם בלשכת ההוצאה לפועל, ואם תוגש בקשה להתנגדות, יועבר התיק לבית המשפט על מנת שזה יידון בו כאילו הוגשה תובענה בסדר דין מקוצר עפ"י סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז- 1967.
במהלך סדר הדין הרגיל הקבוע בסדרי הדין של בתי המשפט, מעלים שני בעלי הדין , התובע והנתבע את טענותיהם על הכתב וממציאים לאחר מכן את כתבי הטענות אחד למשנהו, מכאן יתבררו השאלות אשר עומדות למחלוקת בין הצדדים ואשר בסופו של עניין יבואו לדיון בפני בית המשפט, שזה יפסוק בהן לאחר שמיעת הצדדים וגביית הראיות.
השוני הגדול המהותי והחשוב ביותר, בין תביעה בסדר דין רגיל לבין תביעה בסדר דין מקוצר, נוגע ברובו ככולו בנתבע אשר כנגדו מוגשת תביעה בסדר דין מסוג זה.
בסדר דין מקוצר, לא תעמוד לנתבע האפשרות להגיש כתב הגנה על מנת להתגונן ככול העולה על רוחו, שהרי באם יהיה ברצונו להתגונן מפני התביעה הוא יהיה חייב לקבל רשות להתגונן מבית המשפט, ולצורך כך יהיה חייב לאמת הגנתו בתצהיר.
באם יוכח בית המשפט או הרשם לדעת כי תצהיר הנתבע אינו מגלה הגנה, או אפילו לא לכאורה, אזי לא תינתן לנתבע הרשות להתגונן ובית המשפט יפסוק בתובענה ללא דיון.
סייג אחד שנקבע לתובע הבוחר להגיש את תביעתו בסדר דין מקוצר עפ"י סעיף 81א1 לחוק זה הוא כי מן הכרח שתהא על תביעתו ראייה בכתב לעניין דרישת הראייה בכתב. על מנת לקצר את ההליכים אימצו בתי המשפט נוהג קונטיננטלי בו, העתקי המסמכים או החשבונות אשר יש לצרף לכתב התביעה בהתאם לחוק זה אינם טעונים באימות תצהיר מצד המגיש, אלא התובע פשוט מצרפם לכתב התביעה.
כמו כן עפ"י פסיקותיו של בית המשפט העליון לעניין הראייה שבכתב לצורך הגשת תביעה בסדר דין מקוצר ניכר, כי לא כל אחת ואחת מעובדות העילה צריכה ראיות בכתב., שהרי דרישה שכזו הייתה מסכלת את השימוש בסדר הדין המקוצר ופוגעת ברציונאל של הגשת תובענה במסגרתו.
"הראייה שבכתב אינה חייבת להיות ראייה למלוא עילת התביעה, אלא די בראשית ראייה, הכלל – ניתן לתבוע בסדר דין מקוצר החזרתו של סכום ששולם עפ"י חוזה בטענה להפרת חוזה, כאשר החוזה ישמש כראשית ראיה- וזאת  למרות שההפרה אינה מוכחת בחוזה." ע"א 16/89 ורדים חברה לגידול נ' החברה לבטוח, פ"ד מה05) 729.
לסיכומו של עניין, הליכים השייכים להוצאה לפועל כוללים בין השאר תביעה בסכום קצוב שיכולה להיות תביעה על סכום מסוים בהתאם לחוזה או התחייבות בכתב ויכולה גם להיות תביעה שנועדה להסדיר תשלום חוב בסכום קצוב שעילתו נובעת מהוראה מפורשת של החוק.
בתחום ההוצאה לפועל, יש שני מקרים בהם התובע לא צריך להסתבך עם הליך מורכב וארוך כדי לקבל את המגיע לו. מדובר במקרים של תביעה בסכום קצוב כאשר הנתבע התחייב לתשלום סכום מסוים בחוזה או כל התחייבות אחרת בכתב, והן במקרים בהם יש עילה חוקתית שבגינה הנתבע צריך לשלם סכום מסוים לתובע כחלק מהסדר חוב.
כאשר נתקלים במצב שכזה, של חוב שלא הוסדר בהוצאה לפועל, מי שזכאי לסכום מסוים ויש לו מסמך בכתב על כך יכול לגשת באופן ישיר לאחת הלשכות של הוצאה לפועל כדי לגבות את החוב, ולמעשה אינו צריך לפתוח הליך משפטי שיכול להימשך חודשים ואף יותר.
בהתאם לכך הרי שישנם כמה תנאים עבור תביעה בסכום קצוב שיש לעמוד בהם לפני הגשת הבקשה. התנאי הראשון הוא "סכום קצוב", כלומר סכום שאפשר לחשב אותו באופן פשוט; לא מדובר בסכום משוער, למשל בתביעה על הפסד רווח עתידי שהיה יכול להיות אלמלא היה מתרחש מצב מסוים. למעשה, סכום קצוב הוא סכום חד משמעי וידוע בהתאם לחוזה, התחייבות או לפי חוק.
התנאי השני במקרה של תביעה בסכום קצוב במקרים של חוזים או התחייבויות הוא ראיה בכתב שנקוב בה סכום התביעה.
התנאי השלישי הוא סכום כסף קצוב שנדרש מכוח חקיקה, כמו במקרה של תשלום מס לעירייה- ארנונה ומים, או תשלום דו"ח חנייה.
והתנאי הרביעי הוא שסכום התביעה אינו מעל 50 אלף שקלים. תנאי זה מתייחס לסכום התביעה ביום הגשת התביעה, וגם אם נוספו לו ריביות וכדומה.

רונן יקותיאל – מתמחה-  נ.קוריס ושות.