בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ דחה בימים אלו עתירה שהוגשה נגד עריכת ישיבות גישור נפרדות בהליך פלילי
ועוד כמה מאמרים שכתבתי:
עו"ד נועם קוריס
עו"ד נועם קוריס - כותב בביז פורטל
עו”ד נועם קוריס – כותב על תביעה ייצוגית
עו"ד נועם קוריס – צבע אדום מבזקלייב
עו"ד
נועם קוריס על תביעה ייצוגית ומיליוני שקלים לציבור - מיינט הרצליה
עו"ד נועם קוריס - Legal-Articles
עניינה של העתירה שלפנינו בטענת העותרים, נאשמים בהליך פלילי בענייני תכנון ובניה ובענייני רישוי עסקים בבית משפט השלום ברמלה (תו"ב 38956-01-18 ו- רע"ס 43079-03-18), כי נפל פגם המצדיק את התערבותו של בג"צ, באופן בו נוהל הליך הגישור הפלילי בעניינם. בצד העתירה הוגשה גם בקשה לצו ביניים ולסעד ארעי במעמד צד אחד.
ביום 23.11.2020 הגישה הוועדה המקומית לתכנון ולבניה שוהם (להלן: הוועדה המקומית לתכנון ובנייה או המאשימה, לפי העניין) כתב אישום מתוקן בשלישית נגד העותרים ונגד המשיבים 4-3 (להלן: כתב האישום המתוקן ו-הנאשמים, בהתאמה). כתב האישום המתוקן מייחס לנאשמים עבירות שונות שעניינן ביצוע עבודות בניה ושימושים חורגים ללא היתר ובסטייה מהיתר, תוך הטמנה של מאות אלפי מ"ק של פסולת ופסולת בניין, שינוי והגבהה של מדרונות ופני הקרקע, הקמה של מסלעה, ושימוש חורג ללא היתר למטרה של תחנת מחזור ומיון פסולת. ההליך מתנהל בבית משפט השלום ברמלה, לפני סגן הנשיאה, כב' השופט מנחם מזרחי (להלן: בית משפט השלום), וטרם החלה בו פרשת ההוכחות.
ביום 30.11.2020 ביקשו המשיבים 4-3 מבית משפט השלום להפנות את התיק להליך גישור פלילי, במסגרתו יוכלו הצדדים להגיע להסכמות. עוד באותו יום נדחתה הבקשה מחמת העדר מותב היכול לשבת בהליך הגישור. ביום 2.2.2020 הגישו המשיבים 4-3 בקשה נוספת להפנות התיק להליך גישור פלילי בו הציעו כי הגישור יערך בפני כב' השופטת רבקה גלט-אשר, אשר דנה בהליך בראשיתו. בהחלטתו מאותו היום, אישר בית משפט השלום את הבקשה. העותרים הלינו על כך שהבקשה להפנות את ההליך לגישור הוצגה בהסכמתם אף שזו לא ניתנה, ולפיכך ביום 14.12.2020 ניתנה החלטה נוספת של בית משפט השלום לפיה "צד הרוצה לקיים הליך גישור יתייצב להליך הגישור" (להלן: החלטת בית משפט השלום מיום 14.12.2020).
גם החלטה זו לא הניחה את דעתם העותרים, והם פנו למאשימה בבקשה "שיבהירו כי הליך הגישור כולל את כל הנאשמים יחד" (הפניה למאשימה לא צורפה כנספח לעתירה, סעיף 19 לעתירה). לטענת העותרים, הודיעה להם המאשימה "מן השפה ולחוץ", כי בעקבות החלטת בית משפט השלום מיום 14.12.2020, היא תהייה מוכנה לקיים הליך גישור פלילי נפרד עם המשיבים 4-3 ועם העותרים (תשובת המשיבה בכתב, ככל שהיתה כזו, אף היא לא צורפה לתיק).
מכאן העתירה שלפנינו, בה טענו העותרים כי החלטת המאשימה לקיים הליך גישור רק עם חלק מהנאשמים היא בלתי סבירה, שרירותית ומפלה לרעה. לביסוס טענתם על אדנים משפטיים מפנים העותרים לקביעה של בית משפט זה בבג"ץ 4595/11 יגרמן נ' מדינת ישראל (5.7.2011) (להלן: עניין יגרמן). לשיטתם, כל תכליתו של הליך הגישור בין המאשימה לבין משיבים 4-3 היא להכשיר קשר פסול במסגרתו העבירו המשיבים 3 -4 למאשימה מסמכים מתוך בוררות המתנהלת בינם לבין העותרים. העותרים שבים ומדגישים בעתירתם כי לא נעשתה אליהם פניה להצטרף להליך הגישור, וכי עצם ההחלטה להעביר את ההליך לגישור ניתנה על בסיס מצג שווא לפיו כל הצדדים להליך הסכימו לגישור. לפיכך, מבקשים העותרים כי בית משפט זה ייתן מגוון סעדים הקשורים באופן בו ינוהל הליך הגישור הפלילי עמם, לרבות זהות ומאפייני המותב שיידון בהליך הגישור הפלילי. כן מבקשים העותרים כי בית משפט זה יורה למאשימה לחשוף את כל המסמכים שהוחלפו בינה לבין המשיבים 4-3.
בג"צ קבע, שדין העתירה להידחות על הסף ללא צורך בתגובת המשיבים, וזאת מהטעם שהעותרים לא הצביעו על כל עילה להתערבות בהחלטה של המאשימה בקשר לאופן ניהול הליך הגישור הפלילי.
למקרא המבוא לעתירה מתקבל הרושם כי בכוונת
המאשימה, היא הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, לקיים הליך גישור אך עם המשיבים 4-3,
וכי היא מסרבת לקיים הליך גישור עם העותרים. העותרים אף טענו כי סירוב זה משקף את
הדוגמא התאורטית שהובאה בעניין יגרמן, פסקה 4, להחלטה חריגה
ויוצאת דופן העשויה להצדיק התערבות בית משפט זה בהחלטות ביחס לפנייה להליך של
גישור פלילי. ואלה הדברים שנאמרו באותו עניין על ידי השופט (כתוארו אז) אשר
גרוניס:
כידוע, היקף ההתערבות של בית משפט זה בשיקול הדעת של רשויות התביעה באופן ניהול ההליך הפלילי מצומצם ביותר. החלטות ביחס לפנייה להליך של גישור פלילי כמו גם החלטות האם לשאת ולתת על הסדר טיעון ובאילו תנאים לעשות זאת, מסורות ברגיל לשיקול דעתה של התביעה. [...] רק במקרים בהם ההחלטה נגועה בפגם חמור וקיצוני ייטה בית משפט זה להתערב [...] מקרה מסוג זה יכול להתעורר, למשל כאשר מאשימה המדינה שני נאשמים בנסיבות זהות לחלוטין באותו כתב האישום ובאותן עבירות. אם המדינה מחליטה באופן שרירותי לנהל הליך של גישור בעניינו של האחד, אך מסרבת לעשות זאת בעניינו של האחר בלא הסבר ראוי, ייתכן שהנאשם אשר עניינו לא הופנה לגישור יוכל לטעון נגד שיקול דעתה של התביעה. הדוגמה הינה חריגה, ויש לקוות שתישאר אך בבחינת דוגמה תיאורטית שלא תעוגן במציאות.
ואולם, מהאמור בהמשך העתירה ומהנספחים לה, עולה כי קיים מרחק רב בין הדוגמא התאורטית לבין המציאות במקרה דנן. החלטת בית המשפט מיום 14.12.2020 הורתה כי הליך גישור ינוהל עם כל נאשם המעוניין בכך, והמאשימה הודיעה שתקיים הליך גישור עם כל נאשם שיבקש זאת. טרוניית העותרים, אם מעיינים בעתירה בעיון, אינה נגד סירוב לנהל עימם הליך של גישור, אלא נגד כוונתה של המאשימה לקבוע ישיבות גישור נפרדות להם ולמשיבים 4-3. במילים אחרות: העותרים מבקשים מבית משפט זה להורות על כך שהליך הגישור ינוהל במשותף עם כל הצדדים, ושלא יקוימו במסגרתו ישיבות גישור נפרדות עם העותרים מזה ועם המשיבים 3-4 מזה. אפס, לא ידענו מהו המקור לדרישה זו, והעותרים לא הביאו כל אסמכתא לביסוסה. אם לא די בכך, העותרים גם לא הקדימו בעניין זה פנייה לבית המשפט הדן בהליך.
סוף דבר: בג"צ קבע כי העתירה אינה מצביעה על כל בסיס להתערבותו, ועל כן היא נדחתה. ממילא נדחו גם הבקשה לצו ביניים ולסעד ארעי במעמד צד אחד. למותר לציין כי על המאשימה לנהל את הליך הגישור בתום לב ובהגינות הן כלפי העותרים והן כלפי המשיבים 3-4, וחזקה עליה כי תעמוד בחובותיה אלה.
בנסיבות העניין, ובשים לב לאופן החסר והמטעה בו הוצגה עילת העתירה, הטיל בג"צ על העותרים הוצאות לטובת אוצר המדינה בסכום של 3,000 ש"ח.
עו”ד נועם
קוריס בעל תואר שני במשפטים
מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם
קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.
