יום חמישי, 21 במרץ 2019

בג"צ דחה עוד עתירה להדחת בנימין נתניהו

בג"צ דחה עוד עתירה להדחת בנימין נתניהו
בית המשפט העליון הכריע בימים אלו בשתי עתירות שהוגשו בפניו, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בהרכב השופטים כבוד השופט מ' מזוז, כבוד השופטת ע' ברון, כבוד השופטת י' וילנר

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – סוגיות משפטיות ב – ישראל היום!
עו"ד נועם קוריס - כותב בערוץ 7
עו”ד נועם קוריס - על פיגועי טרור, איראן וטראמפ
עו"ד נועם קוריס – כותב ב - cafe.themarker.com   

העותרות בעתירות היו התנועה למען איכות השלטון בישראל וחברת הכנסת לאה פדידה ואלו הופנו נגד ראש ממשלת ישראל, שר הבטחון, שר החוץ, שר הבריאות, היועץ המשפטי לממשלה ושר העלייה והקליטה

עניינן של העתירות דנן הוא בבקשותיהן של העותרות, התנועה למען איכות השלטון בישראל וחברת הכנסת לאה פדידה (להלן בהתאמה: התנועה למען איכות השלטון ו-חה"כ פדידה), כי בית המשפט יורה לראש ממשלת ישראל (להלן: ראש הממשלה), לפרוש מתפקידיו כשר הביטחון, שר החוץ, שר הבריאות וממלא מקום שר העלייה והקליטה, ולמנות שרים אחרים תחתיו; וכן כי תינתן הוראה למשיב 2, הוא היועץ המשפטי לממשלה, להנחות את ראש הממשלה לפרוש מתפקידיו כאמור.

בעתירותיהן טוענות העותרות כי כהונתו של ראש הממשלה כשר בארבעה משרדי ממשלה כאמור, פוגעת באינטרס הציבורי ובאמון הציבור ברשויות השלטון, מקשה על תפקודם של המשרדים האמורים, ואף עולה כדי חוסר סבירות קיצוני המחייב את פרישתו של ראש הממשלה מתפקידים אלה. זאת, בייחוד בשים לב להערות בית משפט זה בבג"ץ 3132/15 מפלגת יש עתיד בראשות יאיר לפיד נ' ראש ממשלת ישראל (13.4.2016), ולהתראת הבטלות אשר ניתנה שם.

בתגובתם המקדמית של המשיבים, כמו גם בהודעות מעדכנות אשר הוגשו מטעמם, צוין כי למן הגשת העתירות דנן אישרה הממשלה את מינויו של חבר הכנסת יריב לוין לתפקיד ממלא מקום שר העלייה והקליטה, חלף ראש הממשלה, ובהמשך לכך, אף מונה חבר הכנסת יואב גלנט לתפקיד האמור במינוי של קבע. כמו כן, צוין כי ראש הממשלה התפטר מתפקידו במשרד החוץ, וחבר הכנסת ישראל כץ מונה לתפקיד ממלא מקום שר החוץ תחתיו. נוכח האמור, וכן לאור הקדמת מועד הבחירות לכנסת ה-21, נטען כי חל שינוי מהותי בתשתית העובדתית שעליה מבוססות העתירות, וכי אין מקום לבררן בשלב זה. עוד נטען כי חה"כ פדידה לא פנתה אל המשיבים טרם הגשת עתירתה וכי התנועה למען איכות השלטון לא נתנה בידי המשיבים שהות מספקת להשיב לפנייתה לפני שהגישה את עתירתה, ומשום כך יש למחוק את העתירות גם מחמת אי מיצוי הליכים.  בנוסף, נטען כי דין העתירות להידחות אף לגופן.

בהמשך לכך, ביום 7.3.2019 הגישה התנועה למען איכות השלטון בקשה למשיכת עתירתה, תוך שמירת טענותיה לגופם של דברים, וכן ביקשה כי המשיבים יחויבו בתשלום הוצאותיה במסגרת ההליך דנן, בשל תרומתה של עתירה זו לשינוי מצבת השרים בממשלה כאמור. כמו כן, ביום 11.3.2019 הודיעה חה"כ פדידה כי היא מסכימה למחיקת עתירתה.

לנוכח האמור, ובהסכמת העותרות, החליט בג"צ שדין העתירות להימחק. כאמור לעיל, התשתית העובדתית העומדת בבסיס העתירות השתנתה באופן מהותי לנוכח העובדה שראש הממשלה חדל מלכהן כשר העלייה והקליטה וכשר החוץ, ולנוכח הקדמת הבחירות הקרבות לכנסת ה-21. במצב דברים זה, העתירות במתכונתן הנוכחית התייתרו, והן אינן רלוונטיות עוד.

בנוסף לאמור נקבע בבג"צ, כי יש להורות על מחיקת העתירות  אף מחמת אי-מיצוי הליכים, זאת לאור האמור בתגובתם המקדמית של המשיבים  כי חה"כ פדידה כלל לא פנתה אליהם עובר להגשת עתירתה (ראו: בג"ץ 8691/18 חרמון התנועה לשוויון זכויות ומנהל תקין נ' שר האוצר, פסקה 4 (17.12.2018); בג"ץ 331/19 מלכה נ' המרכז לגביית קנסות (24.1.2019), וכן כי התנועה למען איכות השלטון לא נתנה למשיבים הזדמנות מספקת לבחון את פנייתה (ראו: בג"ץ 2572/17 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' הממונה על ההגבלים העסקיים, פסקה 3 (30.3.2017); בג"ץ 5781/18 י.ש.ל.ב קליניק בע"מ (מרכז רפואי הרברט סמואל) נ' משרד הבריאות, פסקה 3 (5.8.2018)).

סוף דבר: העתירות נמחקו על ידי בג"צ.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

יום שבת, 23 בפברואר 2019

פושט רגל וישלם 3,000 ₪ בחודש לקופת הכינוס


פושט רגל וישלם 3,000 ₪ בחודש לקופת הכינוס
בית המשפט העליון הכריע בימים אלו בבקשת רשות ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 30.12.2018 בפש"ר 28136-01-16 שניתנה על ידי כב' השופט פבלו אקסלרד, והעלתה את צו התשלומים החודשי שמשלם המבקש לקופת הכינוס ל- 3,000 ש"ח בחודש.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – סוגיות משפטיות ב – ישראל היום!
עו"ד נועם קוריס - כותב בערוץ 7
עו”ד נועם קוריס - על פיגועי טרור, איראן וטראמפ
עו"ד נועם קוריס – כותב ב - cafe.themarker.com  

המבקש מצוי בהליך חדלות פירעון, וניתן בעניינו צו כינוס ביום 28.1.2016, במסגרתו נקבע צו תשלומים חודשי בגובה 500 ש"ח. לפי תסקיר הנאמן מיום 27.12.2017 (להלן: "תסקיר הנאמן"), גובה החוב שאושר עומד על 1,575,330 ש"ח, בנוסף לחובות בדין קדימה בסך 38,445 ש"ח. לחייב נושה עיקרי, אשר חובו כלפיו עומד על סך של 1,336,026 ש"ח (להלן: "הנושה העיקרי"). לפי מידע שנמסר לנאמן, נטען כי החייב הוא בעליו של אתר האינטרנט "שחקן מעוף" (להלן: "האתר"), המפרסם עדכונים ועצות להשקעה בשוק ההון, ובמסגרתו מוצעים קורסים בתשלום, ומופיעות בו פרסומות ממומנות. אי לכך ערך הנאמן חקירה סמויה, שממצאיה טרם הועברו לבית המשפט קמא, אך פורטו בהרחבה בתסקיר הנאמן. לפי האמור בתסקיר הנאמן דו"ח החקירה מציג הוכחות לכך שהמבקש הוא בעל האתר. נטען כי למבקש הכנסות שאינן מדווחות מהפעלת האתר, והוא זומן לחקירה במשרדי הנאמן, אך הכחיש את הדברים. בתגובתו מיום 6.11.2018, ציין הנאמן כי החקירה הסמויה נמשכת, והתחייב שממצאיה יועברו לבית המשפט קמא תוך 60 ימים, אך אלו לא הועברו במועד. בהחלטה מיום 3.12.2018, הורה בית המשפט כי הנאמן יעדכן בעניין הליכי החקירה בתוך 90 ימים.


ביום 1.1.2018, הגיש הנושה העיקרי בתיק בקשה לביטול הליך פש"ר, ולחלופין להגדלת צו התשלומים החודשי לסכום של 5,000 ש"ח, במסגרתה טען כי המבקש פועל בחוסר תום לב, ועל כן אין לאפשר לו להמשיך בהליך הפש"ר. בתגובה מיום 1.3.2018 התנגד הנאמן לבקשה העיקרית בעניין ביטול הליך הפש"ר, אך המליץ לקבל את ההמלצה החלופית, ולהעלות את צו התשלומים החודשי ל-5,000 ש"ח. לאחר מספר חודשים בהם הוגשו תגובות המבקש, הנושה העיקרי והנאמן בנושא זה, הגיש המבקש ביום 23.12.2018 לבית המשפט קמא דו"חות כלכליים לשנת 2018, ומסמכים נוספים, כגון התראות בגין אי תשלום חשבונות חשמל וארנונה, התראות לפני ביטול זכויות בקופת החולים, ועוד. לטענת המבקש, טענות הנושה העיקרי מומצאות, והמסמכים שצירף המבקש מעידים כי הוא ובני משפחתו מתקיימים בדוחק רב. לטענתו סכום התשלום החודשי שננקב בבקשת הנושה, והומלץ על ידי הנאמן, הוא שרירותי.
ביום 30.12.2018 נתן בית המשפט קמא את החלטתו, שבעקבותיה הוגשו הבקשות שלפניי. בהחלטה זו הורה בית המשפט קמא על העלאת צו התשלומים החודשי לסך של 3,000 ש"ח. בית המשפט קמא ציין כי טרם התבררו ממצאי החקירה הסמויה, אך מעיון בתיק, ונוכח היקף חובותיו של המבקש, יש להורות כבר כעת על העלאת צו התשלומים החודשי, כדי לאזן בין זכויות המבקש לאינטרסים של נושיו. בנוסף, ציין בית המשפט קמא כי עולה שהמבקש מנהל עסקים שמהותם טרם הובהרה, מבלי שניתן אישור בית המשפט לכך. עוד צוין כי לאחר שיוגשו ממצאי החקירה ניתן יהיה לבחון את שאלת התשלום החודשי בשנית.
בבקשת רשות הערעור שלפניי טוען המבקש כי בית המשפט קמא העלה את צו התשלומים החודשי ללא בדל ראייה, ובניגוד לעולה מהמסמכים שהוגשו על ידו. לטענתו, הוא איננו מנהל עסקים שאינם מאושרים, וצר לו על כך שלא זכה לקבל את יומו בבית המשפט על מנת להתגונן מול טענות המבוססות על דו"ח שמעולם לא הוצג לו.

לאחר עיון בחומר שהוגש לבית המשפט העליון סבר העליון, כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, וזאת מבלי שתידרש תגובת המשיבים. השגת המבקש על סכום התשלום החודשי היא קביעה בעלת אופי זמני העשויה להשתנות בהתאם לשינוי הנסיבות (רע"א 4746/11 גרוזמן נ' כונס הנכסים הרשמי (26.10.2011)). בנוסף, הקביעות בדבר כושר החזר המבקש בהליכי חדלות פירעון, ובהתאם לכך גובה צו התשלומים החודשי שיושת עליו, נגזרות מהראיות והטיעונים שהובאו לפני הערכאה הדיונית. מכאן שמדובר בקביעות עובדתיות שבית משפט של ערעור אינו נוטה להתערב בהן, אלא במקרים חריגים בהם יימצא כי הערכאה הדיונית לא איזנה באופן סביר בין צרכי החייב לבין האינטרסים של נושיו (ראו: רע"א 8160/10 בן דב נ' עו"ד שרון, פסקה 3 (14.12.2010); רע"א 7567/18 מוקבל נ' כונס הנכסים הרשמי (‏2.12.2018)). במקרה דנן, בית המשפט לא סבר כי מדובר במקרה החורג מהאיזון הסביר, נהפוך הוא – בית המשפט קמא התייחס במפורש לנושא, ולא מצאתי כי שגה עת ביצע את האיזון האמור. כמו כן, בית המשפט קמא התייחס לאופייה הזמני של החלטתו, כאשר טרם חלף המועד להגשת עדכון הנאמן בעניין החקירה המתקיימת בעניינו של המבקש, שיחול בעוד ימים ספורים. בית המשפט קמא הדגיש שלאחר הגשת הממצאים, ניתן יהיה לבחון את שאלת התשלום החודשי בשנית. משכך, לא מצא בית המשפט העליון כל הצדקה להתערבותו.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

יום שבת, 26 בינואר 2019

אם היו גונבים לכם את הטלפון הנייד ? אפי נוה והדס שטייף


אם היו גונבים לכם את הטלפון הנייד ? אפי נוה והדס שטייף
הנייד שנגנב מראש לשכת עורכי הדין לשעבר הנו אחד הפרטים הראשונים שפורסמו סביב מעצרו של עו"ד אפי נוה, פרט שהראה עד כמה הפגיעה בפרטיותו הייתה חריפה, ועד כמה אפילו החסינות הפלילית שניתנה לעיתונאית הדס שטייף שפרצה את הטלפון הנייד הגנוב לא יכולה להצדיק מניעת מיצוי הדין האזרחי בעניינה והחזרת הטלפון הנייד הגנוב לבעליו.
ועוד כמה מאמרים שכתבתי:
עו"ד נועם קוריס – סוגיות משפטיות ב – ישראל היום!
עו"ד נועם קוריס - כותב בערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – מפעיל אתר אינטרנט ? ערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – גוגל מפלה ישראלים- ערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – כותב ב - cafe.themarker.com  
תחשבו לעצמכם שעיתונאי או כל אדם אחר, שם את ידו על הטלפון שנגנב ממכם ושנעלתם בסיסמא, ואחרי שהסיסמא והטלפון נפרצים, נלקחים פרטי מידע מהטלפון, ובמידע שנצבר על הטלפון גם נעשה עוד שימוש איטי ומידתי- המתפרסם אט-אט- לשיקולו של הפורץ ואולי לפי צווי איסור הפרסום המתחדשים של בתי המשפט.


כבר בשבוע שעבר פנה עו"ד בועז בן-צור במכתב ההתראה לפני תביעה ששלח לגלי צה"ל, הבהיר בין היתר, כי:
"קיבלתם לידכם את הטלפון הנייד של מר נוה; פרצתם אותו; העתקתם את תכולתו; עניינתם בתכתובות האישיות של מר נוה; שידרתם עיקרים מעל גלי האתר; ומסרתם את התכתובות האמורות לידי המשטרה. התנהלות זו - לבד מכל שמדובר בהתנהלות שאינה חוקית (ובשל כך גם הוגשה תלונה למשטרה) - פגעה פגיעה חריפה ביותר במרשנו, כמו גם בצדדים שלישיים"
עוד במכתב הממוען לשטייף ולראש מחלקת החדשות בגלי צה"ל, אילאיל שחר; לרזי ברקאי, מגיש התוכנית "מה בוער"; ולעורכת התוכנית, נורית קנטי; כותב עו"ד בן-צור כי "דומה שקשה עד מאוד להיזכר בהתנהלות עיתונאית כה לקויה ופסולה כפי זו העומדת על הפרק"
לפי אותו מכתב גם "נוה לא נתן לאיש רשות לעשות כל שימוש במכשיר הטלפון הנייד שלו. מדובר במכשיר טלפון המוגן באמצעות סיסמה, הכולל תכתובת אישית ופרטית של מר נוה עם גורמים שונים ובכללם: עורכי דין, לקוחות שנים, חברי כנסת, גורמים מהמערכת השופטת, חברים, שרים, עיתונאים ועוד. ככל אדם, מר נוה מנהל שיחות אישיות בנושאים שונים, שאינן מיועדות לאוזניהם של אחרים. שיחות אלה הן שיחות פרטיות במובהק. נטילתן, בחינתן והפצתן כמותן, לכל דבר ועניין, כהאזנת סתר אסורה". כעת, התנהלות שקשה ליישבה עם אמת מידה חוקית או עיתונאית כלשהי".
עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.


יום חמישי, 20 בדצמבר 2018

הכתה קשיש חסר ישע ותשוחרר ממעצר

הכתה קשיש חסר ישע ותשוחרר ממעצר
בית המשפט העליון הכריע בימים אלו בערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט סג"נ י' כהן) במ"ת 37762-09-18 מיום 9.10.2018 בו הורה על מעצרה של העוררת עד לתום ההליכים המתנהלים נגדה בת"פ37745-09-18.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – על המיליון הראשון – ישראל היום!
עו"ד נועם קוריס – מפעיל אתר אינטרנט ? ערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – גוגל מפלה ישראלים- ערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – כותב ב - cafe.themarker.com

העוררת, אזרחית מולדובה, הועסקה כעובדת סיעודית שטיפלה בקשיש יליד 1938 (להלן: הקשיש) הסובל מדמנציה, מצוי במצב סיעודי וזקוק לעזרה בפעולות היום יום.


על פי המפורט בכתב האישום, ביום 11.9.2018 תקפה העוררת את הקשיש בכך שאחזה בזרועו באמתו הימנית, משכה אותו בכוח וניסתה להכניסו למקלחת חרף התנגדותו. בשלב מסוים שפכה עליו כוס מים, אחזה בחוזקה באמות ידיו ובכפות ידיו, ניערה אותו, הכתה אותו על ידיו, הורידה את חולצתו בכוח והצליפה בו באמצעות החולצה. כתוצאה ממעשיה נחבל הקשיש בידיו והחל לדמם באופן מסיבי. בהמשך דחפה העוררת את הקשיש למקלחת, שם חבשה את פצעיו. על רקע האמור הואשמה העוררת בעבירה של תקיפת חסר ישע לפי סעיף 368ב(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

מכיוון שמעשיה של העוררת תועדו בסרטון של מצלמה שהייתה מותקנת בביתו של הקשיש, לא חלק בא כוחה במהלך הדיון בבקשת המעצר על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת העובדות המפורטות בכתב האישום. בית המשפט המחוזי קבע כי בעניינה של העוררת מתקיימות שתי עילות מעצר, האחת מסוכנות והשנייה חשש להימלטות, לאור היותה עובדת זרה שמרכז חייה אינו בישראל. במסגרת בחינת חלופות מעצר הציע בא כוחה של העוררת לשחררה לביתם של בני זוג תושבי פרדס חנה (להלן: בני הזוג), שלהם היכרות קודמת עם העוררת, לאור טיפולה באמה של בת הזוג במשך תקופה של כשלוש שנים עד שהלכה לבית עולמה.

בית המשפט דחה את החלופה המוצעת, לאחר שמצא כי זו אינה ישימה משהטיל ספק בנכונותם של בני הזוג לשמש מפקחים, במיוחד לאור כוונתם של אלו לנסוע לחו"ל לביקור אצל בתם שצפויה ללדת בזמן הקרוב, כשהצפי של שהות בני הזוג בחו"ל היא לתקופה לא קצרה. חלופה נוספת שהוצעה על ידי העוררת ונדחתה על ידי בית המשפט היתה כי אחותה של העוררת, שגם היא מועסקת כמטפלת סיעודית, תתגורר בביתם של בני הזוג בהיותם בחו"ל ותפקח על העוררת. חלופה שלישית, לפיה בעת שבני הזוג ישהו בחו"ל העוררת תסגיר את עצמה ותשב במעצר – נדחתה אף היא.

בהעדר חלופה ראויה, הורה בית המשפט על מעצרה של העוררת עד לתום ההליכים.

בהודעת הערר ובטיעון בעל פה חזר בא כוח העוררת על החלופות שהוצגו בפני בית המשפט המחוזי ולחלופין ביקש לשחרר את העוררת בהתניית תנאים של התייצבות יומית שלה בתחנת משטרה, חתימה על התחייבות כספית ואף הפקדתם של מספר אלפי שקלים להבטחת התייצבותה. חרף הצהרת בא כוחה הקודם של העוררת על קיומן של ראיות לכאורה, טען בא כוחה הנוכחי לכרסום בעוצמתן וטען כי הדימום שנגרם לקשיש נבע בחלקו ממצבו הרפואי ולא רק ממעשיה של העוררת.

באת כוח המשיבה התנגדה לקבלת הערר וטענה כי מדובר בעוררת שאינה תושבת ישראל, שמרכז חייה הוא בחו"ל וקיים חשש להימלטות מאימת הדין. לשיטתה של המשיבה, יש להבטיח התייצבותה של העוררת למשפט ובדין דחה בית המשפט המחוזי את החלופות שהוצעו בהיותן לא ראויות. כן התנגדה המשיבה לטיעון בעניין הראיות לכאורה לאור הצהרת בא כוחה הקודם של העוררת בעניין זה.

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים ועיון בהחלטת המעצר, לא מצא בית המשפט העליון כי נפלה שגגה מלפני בית המשפט המחוזי בדחותו את חלופות המעצר שהוצעו על ידי העוררת. חלופת המעצר בבית בני הזוג מפרדס חנה נדחתה, ובדין נדחתה, לאור הספק שהטיל בית המשפט במוכנותם והבנתם של בני הזוג באשר לתפקידם ומשך זמן הפיקוח לו הם נדרשים במסגרת הסכמתם לשמש כמפקחים של העוררת בזמן מעצר הבית. באשר לחלופה לפיה אחותה של העוררת תשמש כמפקחת עליה בהעדרם של בני הזוג מהארץ, הרי שגם זו נדחתה ומטעמים נכוחים, וכפי שציין בית המשפט "לא שוכנעתי שבני הזוג מסכימים שהמשיבה ואחותה תתגוררנה בביתם בזמן שהם שוהים בחו"ל". גם האפשרות כי בית המעצר ישמש כחלופת מעצר לחלופת המעצר בפרדס חנה כאשר בני הזוג שוהים בחו"ל נדחתה ובדין כך.

עם זאת, בהינתן העובדה שהעילה העיקרית בגינה נעצרה העוררת עד לתום ההליכים נעוצה בצורך להבטיח התייצבותה למשפט ובגין החשש האינהרנטי להימלטותה מאימת הדין לאור היותה נתינה זרה שמרכז חייה אינו מצוי בישראל, הרי שניתן לאיין חשש זה בהצבת תנאים מגבילים ובהפקדת ערבויות (לעניין גובה הערבויות ראו בש"פ 7754/10 גאיאלאת נ' מדינת ישראל(1.11.2010)).

בית המשפט העליון קבע אפוא שיש לשחרר את העוררת, ככל שתמלא אחר כל התנאים הבאים ותמציא את ההתחייבויות והערבויות הבאות לבית המשפט המחוזי בחיפה:

א.        תמסור כתובת מגורים קבועה בישראל;
ב.        תתייצב בימים א' ו- ה' בתחנת המשטרה שבתחום מקום מגוריה;
ג.        תפקיד את דרכונה בידי משטרת ישראל;
ד.        יוצא נגדה צו עיכוב יציאה מן הארץ שיעמוד בתוקפו עד לתום משפטה;
ה.        תפקיד את הערבויות הבאות: סך של 25,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית;
ו.        תמציא שתי ערבויות צד ג' על סך של 10,000 ש"ח כל אחת;
ז.        נאסר בזה על העוררת לעבוד בכל עבודה עם קשישים עד לתום משפטה. בנוסף תחתום העוררת על כתב התחייבות עצמית על סך 20,000 ש"ח בו תתחייב באיסור עבודה כאמור.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

יום חמישי, 29 בנובמבר 2018

הבריח סמים ומואשם בריגול


הבריח סמים ומואשם בריגול
בית המשפט העליון הכריע בימים אלו בעתירה שהוגשה בפניו.
ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – על המיליון הראשון – ישראל היום!
עו"ד נועם קוריס – מפעיל אתר אינטרנט ? ערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – גוגל מפלה ישראלים- ערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – כותב ב - cafe.themarker.com

העתירה שהוגשה, עתירה לגילוי ראיה לפי סעיף 44(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971.

לפי כתב האישום שהוגש נגד העותר, הלה עמד בראש חוליה שפעלה להברחת סם מסוכן מסוג חשיש ממצרים לישראל בשלוש הזדמנויות. עקב מידע שקיבל מחייל צה"ל לשעבר, ידע העותר כי צה"ל הציב מצלמות אבטחה לאורך הגבול וכי אלו עלולות לחשוף את פעולות החוליה. לפיכך, בכל אחת משלוש הפעמים, הנחה העותר אדם אחר לחתוך את כבל התקשורת המאפשר את פעולת המצלמות. יצוין כי באחת הפעמים נכשל ניסיון הברחת הסם לאחר שכוח צה"ל עבר במקום. בפעמיים הנותרות עלה בידי החוליה להשלים את ההברחה ולהכניס כמות גדולה של הסם לשטחי מדינת ישראל. בגין אלה יוחסו לעותר עבירות של ריגול לפי סעיף 112(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), יבוא סם מסוכן וניסיון ליבוא סם מסוכן לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 ובצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, פגיעה ברכוש לפי סעיף 108(ג) לחוק העונשין.

ביום 7.8.2018 חתם שר הביטחון על תעודה בדבר ראיות חסויות משיקולי ביטחון המדינה. החיסיון הוטל על מקורות מידע של שירות הביטחון הכללי (להלן: שב"כ) לרבות כל פרט או תוכן מידע שיש בו כדי לחשוף אותם; על שיטות ודרכי פעולה, פעילות מבצעית, נהלי עבודה ודרכי השגת מידע של השב"כ המתייחסים לאיסוף מידע מחוץ ובמסגרת חקירה, לרבות תוכן מידע העלול להביא לחשיפת שיטות ונהלים אלה; על אמצעים טכניים של השב"כ להשגת חומר מודיעיני וחומר חקירה, לרבות החומר אשר נאסף באמצעים אלה; על תפקידים, שמות ומשימות של עובדי השב"כ לרבות כל פרט אחר שיש בו כדי לגלות או לחשוף בדרך כלשהי את זהותם; על רשימת החומר והמידע החוסים תחת תעודת החיסיון, לרבות כל פרט מזהה לגביהם או שיש בו כדי להעיד על מהותו, היקפו וכמותו של החומר החסוי, ולמעט העובדה שמדובר במידע מודיעיני וחומר חקירה חסוי.

לטענת העותר, אי העברתם של חומרי החקירה החסויים פוגעת באורח ממשי בהגנתו ובאפשרותו לממש את זכותו להליך הוגן. העותר מציין כי הראיות היחידות המעידות על מעורבותו לכאורה הן ההודאות שמסרו המעורבים בפרשה הקושרות אותו לאירועים. לטענתו, הודאות אלו נמסרו עת היו אותם מעורבים מנועי פגישה עם עורך דין וטרם זכו להיוועץ עמו. זאת ועוד, חוקרי השב"כ הפגישו במתקן החקירות בין הנחקרים לבין לשני שייחים בעלי מעמד מבחינתם – סלים דנפירי ודחלאלה אבו קרדור (להלן: השייחים) – כדי שהשייחים ישדלו את הנחקרים למסור גרסתה ולדובב אותם, כך העותר. העותר מדגיש כי גם צעד זה נעשה בטרם התאפשר לנחקרים להיוועץ בעורך דין שיכול היה לייעץ להם לשמור על זכות השתיקה. לטענת העותר, מהלכים אלה מעוררים שאלות של ממש ביחס לטיב ההודאות שנמסרו לבסוף. משכך, ומשמדובר בראיות היחידות בתיק, הכרחי להעביר לעיונו כל מידע הנוגע למסכת הקשרים בין השב"כ לבין השייחים, התדרוך שקיבלו טרם כניסתם למתקן החקירות, תמורות שהובטחו להם וכיוצא בזה מידע שיכול להעיד על התנאים שהובילו למסירת ההודאות.

מקבץ נוסף של טענות נוגע למעורבותו של אדם אחר, סלימאן שליבי (להלן: שליבי), שלקח חלק בהסגרת המעורבים לידי השב"כ בתחילת הפרשה. נטען כי שליבי הביא את המעורבים להסגיר עצמם לאחר שהבטיח להם הבטחות שונות ביחס לאופי כתב האישום המתגבש. על רקע זה מתבקש כל חומר החקירה העוסק בקשר בין שליבי לבין השב"כ, הבטחות שניתנו לו, תדריכים שקיבל וכיוצא באלה. גם בהקשר זה סבור העותר כי טיב ההנחיות, ההבטחות וטובות ההנאה אשר ניתנו לשליבי בקשר לפעילותו רלוונטית להערכת ההודאות שנמסרו לבסוף.

ביום 15.11.2018 קיים בית המשפט העליון דיון בעתירה, תחילה במעמד הצדדים ובהמשך דיון חסוי במעמד המשיבה ונציגיה בלבד. בדיון הגלוי חזר העותר על טענותיו האמורות ובנוסף ביקש להורות להעביר לעיונו הנחיה של פרקליט המדינה [נמחק עקב צו איסור פרסום] ואת סעיף 4ב לנוהל משטרתי [נמחק עקב צו איסור פרסום] שנועד ליישם את ההנחיה האמורה. כך, בשים לב להחלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד [נמחק עקב צו איסור פרסום] (שערעור עליה יישמע בבית משפט זה במועד קרוב). המשיבה מצדה טענה כי אין בחומר החסוי כדי לסייע להגנת העותר, וודאי שאין בו ראיה חיונית להגנתו. לאחר מכן, בדיון במעמד צד אחד עיין בית המשפט העליון בחומר החסוי וקיבל הבהרות לגביו. בתום הדיון, לאחר שיח ושיג עם נציגי המדינה וגורמי הביטחון, ולאחר עיון בחומר החסוי שהועמד לעיון קיים בית המשפט העליון ביום 27.11.2018 דיון נוסף במעמד המשיבה ונציגיה בלבד לצורך קבלת הבהרות נוספות. בסיכומם של דיונים אלה הסכימה המשיבה למסירת שתי פרפראזות נוספות:

דיון והכרעה

כידוע, הוצאת תעודת חיסיון לפי סעיף 44 לפקודת הראיות מטעמי ביטחון המדינה חורגת מעיקרון היסוד בהליך הפלילי שלפיו הנאשם זכאי לעיין בכל חומר החקירה הנוגע לענייננו כדי לנהל את הגנתו כראוי ולהגשים את זכותו החוקתית להליך הוגן. לפיכך, משהוצאה תעודת חיסיון וזו נתקפת על ידי הנאשם במסגרת עתירה לגילוי ראיה חסויה, שומה על בית המשפט לשמש לו עיניים ולבחון את חומר החקירה החסוי בקפידה יתרה, ככל הניתן מנקודת מבטו של סניגור התר אחר "כל בדל ראיה שיש בה, ואפילו בדוחק – כשהיא לעצמה או אם ראיות אחרות – לסייע לנאשם" (בש"פ 9086/01 רביב נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3) 163, 172 (2002)). אם במסגרת עיון זה נתקל בית המשפט בראיה חיונית להגנת העותר הנושאת בחובה "פוטנציאל מזכה" שבכוחה לעורר ספק סביר באשמתו, יורה בית המשפט על גילוי הראיה, גם במחיר פגיעה באינטרס הביטחוני שבגינו הוצאה תעודת החיסיון לכתחילה. מובן כי בנסיבות אלו שמורה לתביעה האפשרות לחזור בה מכתב האישום או לתקנו באופן שייתר את הצורך בחשיפת הראיה החסויה. ביחס לשאר הראיות החסויות נדרש בית המשפט לאזן בין התועלת לנאשם מחשיפתן – בשים לב למשקלן ולחשיבותן של הראיות הנדונות – לבין הפגיעה האפשרית באינטרס הביטחוני שבגינו הוצאה תעודת החיסיון. אגב כך תיבחן האפשרות להורות על חשיפה חלקית של הראיות החסויות, אם במישרין ואם בדרך של פרפראזה (בש"פ 3091/18 אבו אלחמאם נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (28.5.2018)). לבסוף, בית המשפט יורה גם על גילוי מידע המגלם פוטנציאל לטענות פסול בהתייחס לחקירת הנאשם (בש"פ 5315/10 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (14.10.2010)).

בית המשפט עיין בחומר החסוי הרלוונטי לעניינו של העותר, בחלק מן החומר הגלוי ובפרפראזה שנמסרה לעיונו. יאמר מיד כי לא נמצא בחומר החסוי ראיה חיונית להגנת העותר הנושאת בחובה פוטנציאל מזכה. עם זאת, לאחר עיון, ובשים לב לאיזונים האמורים, הוסכם – בעקבות דין ודברים עם המשיבה כמפורט לעיל ­–למסור לעותר את הפרפראזות המפורטות להלן.

ראשית, ביחס למעורבותו של שליבי בפרשה תימסר הפרפראזה הבאה:

"במסגרת המאמצים לאיתור החשודים – סאלמה  טוחי,  סלימא ןאבו גרדוד, תאופיק אבו גרדוד,  סוילם אלוג', סאלם אבו עסא, פעל סלימאן שליבי לתווך בין החשודים ובני משפחותיהם לגורמי הביטחון על מנת להביא להסגרתם מרצון.

במהלך השיחות שנוהלו עם שליבי הובהר לו כי החקירה תנוהל ללא משוא פנים וכי אין כל כוונה להאשימם בדבר שלא ביצעו. עוד הובהר בכל הקשור לקנסות ולהתראות הנוגעות לצווי הריסה אשר הוטלו על ידי גורמי אכיפה שונים ובכלל זה החרמת כלי הרכב כנגד החשודים ובני משפחותיהם, נפעל לסייע ככל הניתן".

המכונה 'זיאד'"

           שנית, בנוגע למפגש בין השייחים לבין בני משפחות הנאשמים יימסר כך:

"ביום 26.4.18 סביב השעה 16:30 נערך מפגש בביתו של השייח סאלים אל דנפירי בהשתתפות נציגי משפחות החשודים – אבוגרדוד, אבו עסא, טוחי ואלוג, ורכזי השטח (המכונים זיאד, טאהר וחוסני – הח"מ).

במהלך המפגש נמסר לנוכחים כי אירוע הפגיעה במצלמות הצבא על הגדר הינו חציית קו אדום ואירוע ביטחוני לכל דבר ועניין.

הנוכחים גינו את המעשה בכל תוקף וטענו כי חמשת החשודים טרם הסגירו את עצמם בשל החשש להיחקר על ידי שב"כ.

נמסר לנוכחים כי על חמשת החשודים להסגיר את עצמם במידי, אחרת ינקטו כנגדם וכנגד תושבי ביר הדאג' צעדי ענישה חמורים.

משפחות החשודים ביקשו אורכה עד ליום 28.4.2018 בשעה 12:00 על מנת לפעול להסגרת החשודים. נמסר כי ככל שלא יוסגרו, נפעל למעצרם של החמישה, גם ללא סיועם".

המכונה 'חוסני'"



לבסוף, בית המשפט לא ראה להיעתר לבקשת העותר ליתן לו פירוט של החומר החוסה תחת תעודת החיסיון שכן יש בכך כדי לחתור תחת עצם החיסיון (בש"פ 3490/14 לנדסברג נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (19.6.2014)).

בית המשפט גם לא מצא עילה בדין להורות על מסירת חומר חסוי נוסף ואף לא על מסירת הנחית פרקליט המדינה והנוהל המשטרתי הנזכרים לעיל.

בכפוף למסירת הפרפראזות כאמור, העתירה נדחתה.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

הודו בהצתה, קשירת קשר והתפרצות וגניבה ובית המשפט העליון הפחית מעונשם


הודו בהצתה, קשירת קשר והתפרצות וגניבה ובית המשפט העליון הפחית מעונשם
בית המשפט העליון הכריע בימים אלו בערעור שהוגש בפניו.
ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – על המיליון הראשון – ישראל היום!
עו"ד נועם קוריס – מפעיל אתר אינטרנט ? ערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – גוגל מפלה ישראלים- ערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – כותב ב - cafe.themarker.com

המערערים הורשעו על יסוד הודאה בעבירה של קשירת קשר והצתה. המערער בע"פ 3431/18 צירף הליך נוסף של התפרצות לבניין שאינו דירה וביצוע גניבה.

המערערים טוענים כי עונשי המאסר בפועל שהוטלו עליהם חורגים מרמת הענישה המקובלת, בהינתן אפיונן של עבירות ההצתה והודייתם בעבירות שייוחסו להם בגדר הסדר.
          
בנוסף, בא כוח המערער בע"פ 3431/18 שם דגש על כניסתו להליך שיקום מחוץ לכותלי הכלא. בעניין זה לא מצאנו כי חומרת העבירות בנסיבות המקרה מצדיקה קטיעת המאסר לשם פתיחתו של הליך שיקום, מה גם שכפי שעולה מהתסקיר המשלים, המערער בע"פ 3431/18 מסרב לעבור טיפול גמילה בין כותלי הכלא.


בהתייחס לרמת הענישה, אין מחלוקת בין הצדדים כי הענישה היא ברף הגבוה, הגם שלשיטת המדינה הדבר אינו מצדיק התערבות.

בית המשפט העליון בהרכב קבע, כי יש ליתן משקל לעובדה כי ההרשעה היא פועל יוצא של הסדר, שחסך שמיעת הליך ראיות מורכב.

בנסיבות אלו נקבע, שאין מקום לעלות את רף הענישה, ויש מקום ליתן משקל מתאים להודיית המערערים. משכך, הופחתו 10 חודשי מאסר מעונש המאסר בפועל שנגזר על המערערים. יתר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

יום חמישי, 22 בנובמבר 2018

היילוד נפטר בבית החולים ותביעת הרשלנות הרפואית נדחתה


היילוד נפטר בבית החולים ותביעת הרשלנות הרפואית נדחתה
בית המשפט העליון הכריע בימים אלו בערעור על פסק דין מיום 21.3.17 של בית המשפט המחוזי בחיפה (ת"א 43067-02-10, כב' השופטת י' וילנר), בגדרו נדחתה תביעת רשלנות רפואית שהגישו הורי יילוד שנפטר מספר ימים לאחר לידתו (להלן: "המערערים" ו-"היילוד המנוח" בהתאמה) כנגד מדינת ישראל, שהיא המפעילה והבעלים של המרכז הרפואי ע"ש שיבא (להלן: "המשיבה" ו-"בית החולים" בהתאמה). הערעור הופנה גם כנגד החלטה מיום 24.7.16, שבמסגרתה לא נפסלה חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט בשל טענת ניגוד עניינים.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס- נוסחה למיליון הראשון

עו”ד נועם קוריס כותב על איגוד האינטרנט ועל לשון הרע


המערערת 2 (להלן: "המערערת" או "האם") הייתה בת 34 בעת הריונה נשוא ערעור זה, אשר הושג בהפריה חוץ גופית. בתחילת נובמבר 2006,  במהלך שבוע ה-40 ותחילתו של שבוע ה-41 להריון, היא עברה מספר בדיקות בבית החולים לאור הפניות של קופת החולים, אשר בחלקן נמצאו סימנים לא תקינים שהובילו למעקב והמשך בדיקות.



באמצע נובמבר, בשבוע 41+4 להריון, הוחלט על השראת לידה והאם התקבלה לחדר הלידה בבית החולים למטרת ניסיון יילוד. במהלך היום ביצעה האם מספר בדיקות שבהן הניטור העוברי היה תקין, וכן בין היתר ניתן לאם פיטוצין לשם זירוז הלידה. בשעה 16:53, לאחר ניטור עוברי תקין כאמור, ארעה ברדיקרדיה (דופק איטי) פתאומית, שבעטיה קיבלו רופאי בית החולים החלטה מיידית על ביצוע ניתוח קיסרי דחוף. בשעה 17:07 נולד היילוד בניתוח קיסרי במצב בריאותי קשה כשהוא סובל מפגיעה רב מערכתית. מאמצי הרופאים לטפל בו מיד בתום הלידה ולאחר מכן עלו בתוהו, וכשלושה ימים מאוחר יותר נפטר היילוד. לאחר הלידה השליה נשלחה לבדיקה פתולוגית ונמצא כי אירעה היפרדות שליה חריפה שיתכן שהתרחשה במקביל לקרע של ואזה פרביה (כלי דם עוברי מקדים).

תביעתם של המערערים לבית המשפט קמא התמקדה בעיקר בטענה שרופאי בית החולים התרשלו בכך שלא הביאו לסיום ההריון קודם לכן, וכן שלא נתנו מראש עדיפות לסיימו בדרך של ניתוח קיסרי. זאת במיוחד לאור סימנים לא-תקינים שהופיעו לקראת סוף ההריון בבדיקות שנערכו בשבוע הראשון של נובמבר המוזכרות לעיל, וכן לאור טענתם שמדובר בהריון יקר ועודף הדורש פיקוח מיוחד. עוד טענו המערערים כי לא ניתנה הסכמתם לשימוש בפיטוצין ולהיחשפות לסיכונים הכרוכים בכך, לרבות היפרדות שליה כפי שאירע במקרה דנן. כמו כן הם טענו כי האם ביקשה זה מכבר מהצוות הרפואי להביא לסיום ההריון בדרך של ניתוח קיסרי, וכי הצוות התעלם מבקשתה.

בית המשפט המחוזי קבע שלא נפל פגם בהתנהגות רופאי בית החולים. תחילה אימץ בית המשפט את חוות דעתו של מומחה מטעמו שמצא כי הצוות הרפואי לא התרשל בטיפול באם. לדעתו, אין מדובר בהריון עודף המצדיק השראת לידה מוקדם מהמועד בו בוצע הניתוח הקיסרי. בנוסף, האם עברה שורה של בדיקות על-פי הסטנדרט המקובל, ומשהועלה ספק לגביהן בוצעה גם בדיקת Oxytocin Challenge Test, אשר תוצאתה סוכמה כשלילית (ומשמעות תוצאה זו היא שהניטור העוברי תקין). כמו כן, המומחה לא מצא אף הוריה שברפואה לבצע ניתוח קיסרי עובר למועד שבו הוא בוצע בפועל, וכך ביחס לכל אחד משלבי ההריון והבדיקות הרפואיות שעברה האם. בהמשך, בית המשפט קמא דחה את טענות המערערים הנוגעות לשאלת ההסכמה לשימוש בפיטוצין ולהתעלמות הרופאים מבקשת האם לניתוח קיסרי, בין היתר משום שטענות אלו לא הוכחו.

המערערים חוזרים ומעלים את הטיעונים שהועלו בפני בית המשפט קמא, וכן טוענים כי לדידם שגה בית המשפט בקביעתו כי יש להעדיף את חוות הדעת של המומחה מטעמו. המשיבה סומכת ידה על נימוקי פסק הדין.

דיון והכרעה

בית המשפט העליון קבע שדין הערעור להידחות. המערערים מעלים הסתייגות כנגד מסכת עובדתית שנקבעה על-ידי בית המשפט קמא. ואולם, כלל מושרש בפסיקה הוא כי אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה המבררת, הנהנית מיתרון לאור התרשמותה הישירה מן העדויות ומן הראיות, וזאת פרט למקרים חריגים שאינם מתקיימים במקרה דנן (ראו, למשל, ע"א 2360/14אלקרים נ' בצר (פורסם בנבו, 08.02.2016)). כלל זה יפה גם במקרים שבהם מבוססת התשתית העובדתית שנקבעה על-ידי בית המשפט קמא על חוות דעת מומחה, ובפרט כשמדובר בחוות דעת מומחה מתחום הרפואה (ראו לעניין זה ע"א 2087/08 מגן נ' שירותי בריאות כללית (פורסם בנבו, 12.8.2010)). במקרה דנן בית המשפט קמא ביסס את קביעתו באופן מפורט, מנומק ומשכנע, וטענות המערערים אינן מגלות צידוק משפטי להתערב בה.

טענה אחת שדורשת התייחסות נוגעת לערעורם של המערערים על החלטת בית המשפט קמא מיום 24.7.16, ובה נדחתה בקשתם, כאמור, לפסול את מינויו של המומחה מטעם בית המשפט. בקשתם של המערערים הסתמכה בין היתר על הטענה שהמומחה היה נתון בניגוד עניינים בשעה שנתן את חוות דעתו, עקב היותו מעורב בתביעה תלויה ועומדת שעוסקת בנושא דומה והוגשה נגד המחלקה שברשותו, וכן עקב כך שמשרד בא כוח המשיבה ייצג את המומחה בתביעה אחרת. בית המשפט המחוזי דחה בקשה זו מהטעם שראוי היה להעלות את הטענה מיד עם מינוי המומחה על-ידי בית המשפט, במיוחד לאור העובדה שבא כוח המערערים היה מעורב בהליכים המשפטיים שהובילו לכאורה לאותו ניגוד עניינים, ועל כן ידע על-אודותיו זה מכבר.

גם טענה זו דינה להידחות. הכלל הוא שאין לאפשר לצד לשמור באמתחתו טענת פסלות כנגד מומחה, ולהשמיעה בהתאם לתוצאת חוות הדעת של אותו המומחה. על הצד הטוען לפסלות להעלות טענה זו בעת מינוי המומחה או בסמוך לכך, ובוודאי שלא לאחר קבלת חוות דעתו. כך המצב בין אם התכוון הטוען לפסלות לשמור את הטענה באמתחתו, ובין אם לאו. לשון אחר, טענת הפסלות עומדת על רגליה היא ואין לאפשר לקשור אותה לשורה התחתונה של המומחה, כאשר טענת הפסלות הייתה ידועה לטוען אותה כבר בשלב המוקדם של המינוי.

סיכומו של דבר, בית המשפט העליון לא מצא מקום להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו על-ידי בית המשפט קמא, במסקנותיו המשפטיות ובקשר בין אלו לאלו. לכן הוא קבע שיש לדחות את הערעור, ובנסיבות העניין שלא לחייב בהוצאות.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.