יום ראשון, 14 באוקטובר 2018

ראש המשמרת הטריד שוטרת, ישב במאסר וישלם פיצוי למתלוננת


ראש המשמרת הטריד שוטרת, ישב במאסר וישלם פיצוי למתלוננת
בית המשפט העליון דחה בימים אלו ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטים מ' פינקלשטיין - סג"נ, ל' ברודי ו-ר' אמיר) מיום 30.5.2018 בתפ"ח 24371-02-17, בגדרו נגזר על המערער עונש של 19 חודשי מאסר בפועל, מאסר על-תנאי, והוא חוייב בתשלום פיצוי למתלוננת בסך של 50,000 ₪.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס- נוסחה למיליון הראשון

עו”ד נועם קוריס כותב על איגוד האינטרנט ועל לשון הרע


ענייננו במעשים שנעשו בלילה שבין יום 5.2.2017 ליום 6.2.2017. באותה עת, המערער היה שוטר במשטרת ישראל, ראש משמרת סיור. המתלוננת היתה חיילת בשירות חובה בצה"ל, ששובצה לתגבור של שוטרי הסיור. במהלך תגבורים אלו, החיילים המשובצים כפופים למרותם של שוטרי הסיור.


על-פי כתב האישום המתוקן, בליל המעשה ביקש המערער מהמתלוננת שתחליף את בן-זוגו לסיור. במהלך הנסיעה, הוציא המערער פילטר של סיגריה מפיה של המתלוננת, תחב את אצבעו לפיה, ומרח את רוקה על שפתיה. המתלוננת נעה לכיוון חלון המכונית במטרה להתרחק מהמערער, והלה שאל אותה האם היא "אוהבת אזיקים" והאם היא "אוהבת שוטרים קשוחים". בהמשך הנסיעה אמר המערער למתלוננת כי הוא רוצה "טעם טוב בפה", ומשהציעה לו מסטיק, ביקש ממנה את המסטיק שבפיה באומרו שמפיה "הכי טעים". בהמשך הנסיעה עצר המערער את הרכב המשטרתי בסמטה חשוכה וכיבה את האורות, תחב את ידו דרך צווארון חולצתה של המתלוננת לתוך חזייתה ומישש את חזה. המערער המשיך במעשיו חרף בקשת המתלוננת שיפסיק, תוך שהוא מלטף את בטנה ומותניה. המערער התיר את חגורתה של המתלוננת ואת כפתורי מכנסיה, תוך שהיא מבקשת שוב שיחדל ממעשיו, בציינה שיש לה חבר. המערער המשיך במעשיו, תחב בחוזקה את ידו לתחתוניה של המתלוננת, וליטף את איבר מינה. המתלוננת שבה וביקשה מהמערער שיפסיק. היא ציינה בשנית שיש לה חבר, שהמערער נשוי ואב לילדים, ואף הבטיחה למערער שלא תעשה דבר "שיפיל אותו" תוך שהיא ממשיכה לבקש שיחדל ממעשיו. כעבור זמן מה, חדל המערער ממעשיו, והציע למתלוננת שהשניים יעברו למושב האחורי. לאחר מכן המשיך המערער בסיור ועצר בתחנת אוטובוס, שם ביקש מהמתלוננת שלא תסבך אותו, באומרו כי עשה טעות וכי "זה לא היה צריך לקרות".
ביום 2.8.2017 הורשע המערער על-פי הודאתו, שניתנה במסגרת הסדר טיעון ללא הסכמה לעניין העונש, במיוחס לו לפי כתב האישום המתוקן: עבירה של מעשה מגונה בכוח (סעיף 348(ג1) לחוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן: החוק)), ועבירה של מרמה והפרת אמונים (סעיף 284 לחוק).
עיקרי גזר הדין של בית המשפט המחוזי
בית המשפט המחוזי עמד על עיקרי כתב האישום ועל התסקירים שהונחו לפניו. בתסקיר נפגעת העבירה צוין כי המתלוננת, בת 22 במועד עריכת התסקיר, גדלה במציאות חיים קשה ושמרה על תפקוד חיובי בתיכון ובצבא. תואר בתסקיר נזק קשה שנגרם לה ממעשי המערער. המתלוננת סובלת ממצוקה נפשית משמעותית ומהפרעה פוסט-טראומטית, שהובילו לשחרורה מצה"ל ולפגיעה בשירותה הצבאי. המתלוננת ניסתה לשלוח יד בנפשה מספר פעמים; היא אינה מצליחה לתפקד, מתבודדת בביתה ותלויה בסובבים אותה. בתסקירי שירות המבחן הנוגעים למערער צוין כי זו הסתבכותו היחידה בפלילים, והוא פנה באופן יזום ופרטי למטפל מורשה בעברייני מין. לא ניתנה המלצה לעניין העונש, למעט בקשה לפנות לביצוע הערכת מסוכנות ככל שירצה בית המשפט לבחון גזר דין שיקומי. בדוח שהתקבל מהמטפל המורשה אליו פנה המערער, צוין כי אין בו דפוסים של עברייני מין חוזרים או סטייה מינית, וכי מדובר בעבירות שאינן מתוכננות. צוין שהמערער הפנים את אחריותו לפגיעה במתלוננת, ואת השלכות מעשיו הקשות. הומלץ לאפשר את המשך הטיפול.
לאחר שנדרש לטיעוני ב"כ הצדדים לגבי העונש, פנה בית המשפט המחוזי לקביעת מתחם העונש ההולם. בית המשפט המחוזי עמד על הערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות – הפגיעה באוטונומיה, בבטחונו הגופני והנפשי של הקורבן, ובשלום הציבור. בהמשך ניתח בית המשפט המחוזי את מדיניות הענישה הנהוגה ועמד על נסיבות המקרה שלפנינו – פער הגילאים המשמעותי בין המערער לבין המתלוננת; ניצול של יחסי מרות, כוח ושליטה, וניצול של האמון שנתנה המתלוננת במערער. צוין כי האירוע חד-פעמי, אך מצוי ב"רף הגבוה" של חומרה בעבירות מעין אלו, נוכח התעלמות המערער מבקשותיה החוזרות של המתלוננת שיחדל ממעשיו. בהתחשב באמור, ובפרט בנזק החמור שנגרם למתלוננת, נקבע מתחם העונש בגין העבירות בטווח שבין 15 לבין 36 חודשי מאסר בפועל. בבחינת הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות, עמד בית המשפט המחוזי על מצבו האישי של המערער; עברו הנקי הן מבחינה מקצועית, הן מבחינה אישית; הודאתו המהירה ללא קבלת הבטחות לעניין העונש, והבעת החרטה והאמפתיה כלפי המתלוננת; הרתמותו לתהליך טיפולי; הקשיים שחווים הוא ומשפחתו בעקבות המעשים הנדונים. אשר לשיקולי שיקום, סבר בית המשפט המחוזי שאין בהם כדי להצדיק סטייה לקולא ממתחם העונש שנקבע, אך יש להביאם בחשבון בקביעת העונש בגדרי המתחם. נוכח האמור, קבע בית המשפט המחוזי כי יש למקם את עונשו של המערער בשליש התחתון של מתחם העונש, וגזר על המערער 19 חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו) ומאסר על תנאי. בנוסף חוייב המערער בתשלום פיצוי למתלוננת בסך של 50,000 ₪.
מכאן הערעור.
עיקרי טענות הצדדים בערעור
המערער מלין על חלק ניכר מרכיבי גזר הדין. ראשית, טוען המערער כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא הורה על הערכת מסוכנות מינית, חרף הצעת שירות המבחן. בכך, לשיטת המערער, סתם בית המשפט המחוזי את הגולל על האפשרות לנקוט בגישה שיקומית. שנית, טוען המערער כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעת מתחם העונש. לשיטתו, הרף התחתון של מתחם הענישה שנקבע תואם עבירות מין חמורות מאלו שבביצוען הודה המערער, ויש לקבוע את המתחם בעניינו בטווח שבין חודשי מאסר ספורים שיכול וירוצו בדרך של עבודות שירות, לבין 15 חודשי מאסר בפועל. המערער טוען כי היה על בית המשפט המחוזי לסטות מן הרף התחתון של מתחם הענישה בעניינו מטעמי שיקום, בהתאם להוראת סעיף 40ד(א) לחוק. בנוסף, נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא נתן די משקל לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות, המטות את הכף לקולא: לקיחת האחריות וההודאה בעובדות כתב האישום המתוקן, מבלי שניתנה למערער הבטחה כלשהי לעניין העונש; נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המערער; הפגיעה הנפשית והכלכלית בו ובמשפחתו; תקופת המעצר שריצה המערער בפיקוח אלקטרוני; העדר עבר פלילי ועבודתו בשירות המדינה. לבסוף נטען כי הפיצויים שנקבעו הם בשיעור מופרז, ואולם המערער מוכן "בנפש חפצה לפצות את המתלוננת על חטאו" בסכום של 25,000 ₪, הוא הסכום שהופקד בקופת בית המשפט המחוזי.

בדיון שנערך לפני בית המשפט העליון, הלינה ב"כ המערער על כך שלא עמדו לנגד עיני בית המשפט המחוזי הערכת מסוכנותו המינית של המערער ותסקיר מטעם שירות המבחן, וטענה שבית המשפט המחוזי התעלם בגזר דינו משיקולי שיקום ומתהליך השיקום שעובר המערער. נטען כי מתחם העונש שנקבע הריהו מחמיר, והולם עבירות חמורות מאלו שבהן הורשע המערער, וכי בית המשפט המחוזי התעלם מתיקון כתב האישום בעניינו. ב"כ המערער הפנתה לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, בפרט למצבו האישי של המערער, ולהמלצת שירות המבחן. לשיטתה, אלו מצדיקים הקלה בעונשו של המערער, לעונש מאסר בפועל שניתן לריצוי בדרך של עבודות שירות, לצד הטלת צו מבחן. המערער שילם למתלוננת 35,000 ₪ על חשבון סכום הפיצוייםשחוייב בתשלומו. מנגד ביקש ב"כ המדינה שנדחה את הערעור, והדגיש את חומרת מצבה של המתלוננת ואת הנזקים שנגרמו לה בעקבות מעשי המערער. הודגשו נסיבות ביצוע העבירהואופיה הנמשך והאלים של ההתרחשות. אשר למתחם העונש שנקבע, הציג ב"כ המדינה פסיקה רלבנטית וטען שלא מתקיימת בנדון דידן סטייה ממדיניות הענישה הנהוגה. בנוגע להעדרה של הערכת מסוכנות בדיון בבית המשפט המחוזי, הודגש שממילא גזר הדין ניתן תחת ההנחה שרמת המסוכנות הנשקפת מהמערער היא נמוכה. אשר לשיקולי שיקום, נטען כי נוכח חומרת העבירה, והעדר נסיבות יוצאות דופן לצד השיקום, אין מקום לחרוג לקולא ממתחם העונש שנקבע. לבסוף נטען שאין מקום להתערבות בשיעור הפיצוי שנקבע, שאינו חורג מהמקובל, ועשוי אף לא להספיק לצרכי המתלוננת בעניין שלפנינו.

לקראת הדיון בערעור הורה העליון על הגשת הערכת מסוכנות מקצועית בעניינו של המערער, וזו הונחה לפנינו יחד עם תסקיר משלים מטעם שירות המבחן. המסקנות מהליך הערכת המסוכנות היו כי "רמת המסוכנות המינית הינה נמוכה". בתסקיר המשלים צוין כי המערער נתרם מתהליך הטיפול, ועשוי להיתרם מהמשכו. בשים לב לחומרת העבירות, הודגשו נסיבות חייו של המערער, הערכת המסוכנות הנמוכה, והתהליך הטיפולי שעובר. הומלץ להפחית את תקופת המאסר "לתקופה שניתן לשקול התאמתו לריצויה בעבודות שירות", לצד הטלת צו מבחן למשך 18 חודשים. בדיון היום, חזרה נציגת שירות המבחן על ההמלצה שניתנה בתסקיר המשלים מיום 17.9.2018, תוך הצעת האפשרות להוסיף לכך הליך של 'צדק מאחה' בעתיד.

דיון והכרעה
לאחר עיון בנימוקי הערעור ובגזר הדין של בית המשפט המחוזי, שמיעת טענות ב"כ הצדדים, ועיון בתסקיר המשלים ובהערכת המסוכנות המפורטת שהונחה לפני בית המשפט העליון, בא ההרכב שבדין לכלל דעה כי דין הערעור להידחות. התערבותה של ערכאת הערעור שמורה למצבים חריגים, כגון כאשר העונש שנגזר בערכאה הדיונית חורג בצורה משמעותית מהמקובל בנסיבות דומות (ע"פ 1242/97גרינברג נ' מדינת ישראל (3.2.1998)). לטעמנו, הנדון דידן אינו נמנה על מצבים אלו.

אין צורך להרחיב בדיבור על פגיעתן הרעה של עבירות המין. חומרתן קשורה בטבורה לפגיעה באוטונומיה של הקורבן, בגופו ובנפשו, ולכן נקבע לא אחת הצורך בענישה מחמירה ומרתיעה בגינן (ראו ע"פ 11100/08 שרעבי נ' מדינת ישראל, פסקה 33 (11.9.2011); ע"פ 9994/07 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 14 (11.8.2008)). הדברים בולטים ביתר שאת בעניין שלפנינו: המתלוננת סובלת "ממצוקה נפשית קשה וממחשבות אובדניות, והיא אף עשתה ניסיונות לפגוע בעצמה"; מצבה "מעורר דאגה, וההערכה היא כי קיים סיכון גבוה להידרדרות נוספת""צפוי לה תהליך החלמה ושיקום ממושך" (פסקאות 15–17 לגזר הדין). מתחם העונש שנקבע על-ידי בית המשפט המחוזי מתחשב כראוי בנסיבות ביצוע העבירות, בהן בעיקר ניצול יחסי המרות, והנזק המשמעותי שנגרם למתלוננת. עיון בפסיקה מלמד כי מתחם העונש עולה בקנה אחד עם מדיניות הענישה הנהוגה במקרים דומים של עבירות מעשה מגונה בכוח (ראו, למשל, ע"פ 4528/13 חלווה נ' מדינת ישראל (22.9.2014); ע"פ 6802/14 פלוני נ' מדינת ישראל (6.1.2015)), ובל נשכח כי המערער הורשע בעבירה נוספת של מרמה והפרת אמונים.

בית המשפט העליון קבע, כי העונש שהושת על המערער גם נשקל ונגזר כראוי. הגם שעונשו אינו מן הקלים, אין הצדקה להתערב בו. בית המשפט העליון אף ציין שלא נעלמו משיקוליו נסיבותיו האישיות של המערער, התהפוכות שעברו הוא ומשפחתו בעקבות מעשיו, ומאמציו להשתקם. ניכרים בו צער וחרטה על מעשיו. מעשיו הנדונים כאן, הם חריגים אצל המערער, ולא משקפים את אורחות-חייו. יחד עם זאת, על שיקולים אלו עמד בית המשפט המחוזי בפירוט ובחן אותם לעומקם. גם אם היה מקום להעתר לבקשת המערער ושירות המבחן ולהורות על ביצוע הערכת מסוכנות, הרי משזו הונחה לפנינו כעת, לא מצאנו שיש בה כדי לשנות מהמסקנה אליה הגיע בית המשפט המחוזי; ודוק: בית המשפט המחוזי הגיע למסקנתו תחת ההנחה לטובת המערער "שמסוכנותו המינית נוטה להיות נמוכה" (פסקה 50 לגזר הדין), בדומה למסקנת הערכת המסוכנות שהונחה לפנינו. שיקולי השיקום שעליהם הצביע ב"כ המערער הובאו בחשבון בקביעת העונש, שלא בכדי הוצב בשליש התחתון של המתחם. על התהליך בו החל המערער יש לברך, אולם ניתן להמשיך בו גם בבית הסוהר .

אשר על כן, הוחלט לדחות את הערעור.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

יום שלישי, 2 באוקטובר 2018

מוסד ה- IL-DRP, מה בין פייסבוק, גוגל וקבוצת עזריאלי


מוסד ה- IL-DRP, מה בין פייסבוק, גוגל וקבוצת עזריאלי

האינטרנט מייצר לנו מציאות חדשה בנושאים רבים,  מה המשותף לפייסבוק, גוגל, שלום עכשיו, אחים צדיק וקבוצת עזריאלי ועוד כמה עשרות של גופים נוספים בארץ ובעולם ?

הגופים כאמור ועוד כמה עשרות גופים שונים, פנו כלום לקבלת סיוע מהמוסד לישוב הסכסוכים IL-DRP, של איגוד האינטרנט הישראלי, אשר בסמכותו להורות לרשם הדומיינים (שמות המתחם) לשחרר שם מתחם מסויים או להעבירו להחזקתו של אדם אחר מזה שרשם אותו. המוסד ליישוב הסכסוכים עוסק כבר כעשור, ביישוב מחלוקות לגבי אחזקות ורישומים של דומיינים (שמות מתחם) מסויימים המוקצים על ידי רשמי הדומיינים הישראליים.

אם אתם זוכרים, פעם בעבר הרחוק רצה שמועה כזו שניתן לקנות שם מתחם באינטרנט עם השם של חברה גדול ובסיומת co.il  הישראלית, ואז לדרוש כספים מאותה חברה, בכדי לשחרר לה את שם המתחם הנושא את שמה.

מאז עברו הרבה קילו בייטים ברשת האינטרנט וכבר ידוע שזה לא ממש כך, אי אפשר לתפוס שם דומיין הנושא את שמה של החברה המתחרה, זה פשוט לא עובד ככה.

מסתבר, שפייסבוק למשל נאלצה להגיש בקשה ליישוב מחלוקות בנוגע ל facebook.co.il, אשר ישראלי אחד רשם על שם עצמו, ולא כל כך מיהר לשחרר כאשר פייסבוק פנתה אליו בזמנו.

מוסד הבוררות של איגוד האינטרנט קבע שיש להעביר את הדומיין לשליטת פייסבוק, אף ללא תשלום הכופר שהציעה פייסבוק לשלם אז, בסך של 3,000$.

בצורה דומה הלינה גוגל על רישום הדומיין androidstore.co.il שגם הוא שוחרר לפי החלטת ה IL-DRP, וכך עוד שורה לא מבוטלת של שמות מתחם, ובין היתר דומיין ששוחרר לבקשת שלום עכשיו, חב' אסוס ב-  , asos.co.il קבוצת עזריאלי ושם המתחם azrieli.co.il, ועוד רבים אחרים.


אל המוסד ליישוב מחלוקות IL-DRP רשאי לפנות כל אדם, בין באמצעות עורך דין ובין בעצמו, בקשר לכל דומיין שלדעתו הוא יכול להיות המחזיק החוקי היחיד שלו.

המוסד הישראלי ליישוב מחלוקות IL-DRP, שואב כמובן את הכללים המדריכים אותו מהמקובל בעולם, כך שברור לכולם הצורך באחידות, בין הנעשה באינטרנט הישראלי, למה שנעשה באינטרנט במקומות אחרים.

עו"ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות' עורכי דין עוסק במשפט מסחרי מאז שנת 2004.

עו"ד נועם קוריס הצטרפו אלינו בפייסבוק

עקבו אחרינו בבלוגר עו"ד נועם קוריס ושות'  עו"ד נועם קוריס, נועם קוריס




יום שישי, 27 ביולי 2018

עו"ד נועם קוריס – זייפו מסמכי לידה ולא יקבלו אזרחות ישראלית


עו"ד נועם קוריס –  זייפו מסמכי לידה ולא יקבלו אזרחות ישראלית
בעתירה שהוגשה לבג"צ ונדחתה ביקשו בני זוג אזרחי אוקראינה, כי תינתן להם אזרחות ישראלית מכוח חוק השבות, התש"י-1950 (להלן: חוק השבות). בקשתם נסמכה על הטענה כי עותר 1 (להלן: העותר) הוא בן לאם יהודיה ועותרת 2 (להלן: העותרת) היא אשתו.

העותרים נכנסו לישראל במהלך שנת 2014 והגישו בתחילה בקשות מקלט, אשר נסגרו בסופו של יום מחמת חוסר שיתוף פעולה מצידם. ביום 2.5.2016 הגיע העותר ללשכת רשות האוכלוסין וטען כי הוא יהודי. בהמשך, ביום 1.6.2016 הגיע שני העותרים לפגישה בלשכת הקשר "נתיב" לשם המשך בירור מעמדם ובמסגרת פגישה זו הציגו מסמכים לתמיכה בבקשתם. במסגרת בחינת הבקשה התעוררו חשדות בדבר מהימנות המסמכים. משכך, המסמכים הועברו בהסכמת העותר לבדיקת משטרת ישראל. לאחר בדיקת המסמכים על ידי המחלקה לזיהוי פלילי נמצא כי המסמכים זויפו.

ביום 2.3.2017 הגישו העותרים עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (עת"מ5065-03-17) בבקשה שיורה למשרד הפנים להעניק להם אזרחות. העתירה נדחתה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית ובית המשפט המליץ לעותרים לפנות למשרד הפנים בשנית.

ואכן, ביום 30.7.2017 הוגשה בקשה נוספת מטעם העותרים למתן מעמד מכוח חוק השבות. באותו יום השיבה לבקשה גב' ציונה ששון, מרכזת מעמד ומרשם במשיבה 2, וציינה כי המסמכים שהגישו העותרים לצורך הוכחת זכאותם נמצאו מזויפים ועל כן בקשתם מסורבת. עוד צוין במסגרת המענה כי על העותרים לצאת מישראל בתוך 14 ימים.

ביום 13.8.2017 הוגש על ידי בא-כח העותרים ערר על ההחלטה מיום 30.7.2017, בטענה כי המסמכים שהציגו העותרים לתמיכה בבקשה מספיקים לצורך מתן מעמד. בחלוף כחודשיים, ביום 28.10.2017, הוגשה העתירה שלפנינו. במסגרת העתירה טוענים העותרים כי המשיבים הפרו את חובתם כרשות מינהלית לפעול במהירות הראויה ולהשיב לפניותיהם תוך זמן סביר, בכך שלא קיבלו החלטה בערר עד למועד הגשת העתירה. כן נטען, בשולי הדברים, כי המשיבים הפרו את חובת ההגינות המוטלת על הרשות המינהלית.

בתגובתם טענו המשיבים כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת חוסר ניקיון כפיים של העותרים, אשר עתרו למתן סעד כאשר ביסוד טענתם מצויים מסמכים מזויפים. עילת דחיה נוספת לה טענו המשיבים היא היעדר פירוט כלל התשתית הרלוונטית לעתירה, נוכח העובדה כי עוד ביום 24.10.2018, ארבעה ימים לפני הגשת העתירה, ניתנה החלטה בעניין הערר שהגישו העותרים וההחלטה האמורה נשלחה בדואר רשום לבא-כח העותרים. אולם, בעתירה לא צוין כי ניתן מענה זה מכבר. עוד נטען, כי דין העתירה להידחות גם לגופה, בהיעדר כל עילה להתערבות בהחלטת המשיבים בעניינם של העותרים.

לאחר עיון בעתירה ובתגובת המשיבים על נספחיהן, הגיע בג"צ לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף.
העתירה כוונה ברובה כנגד חוסר המענה של המשיב לערר שהגישו העותרים. ברם, מספר ימים לפני הגשת העתירה ניתן מענה הדוחה את הערר, כאמור. אף אם נניח כי העותרים לא היו מודעים למענה במועד הגשת העתירה, טענות העותרים הפכו לתיאורטיות משעה שניתן מענה לערר ורק מטעם זה ניתן לדחות את העתירה (ראו למשל: בג"ץ 6232/17 סוסלוב נ' משרד הפנים(30.10.2017)). למעלה מכך, טענות העותרים התמקדו בטענה כי חוסר המענה מצד המשיבים עולה כדי שיהוי במתן ההחלטה. אולם לא כך הם פני הדברים. הערר הוגש כאמור ביום 13.8.2017 והמענה ניתן ביום 24.10.2017, כחודשיים בלבד ממועד הגשת הערר. פשיטא, כי בנסיבות העניין השיבו המשיבים לערר במהירות הראויה ולא ניתן לומר כי חל שיהוי כלשהו בהחלטתם, לא כל שכן שיהוי בלתי סביר.

למעלה מן הצורך, גם באשר לסעד אותו דרשו העותרים – מתן מעמד מכוח חוק השבות – לא מצאנו כל עילה להתערבותנו בהחלטת המשיבים לדחות את בקשת העותרים לקבלת מעמד עולה מכוח חוק השבות. כידוע, הנטל הראשוני להבאת ראיות מינהליות להוכחת זכאות לאזרחות מכוח שבות רובץ על כתפי מבקש המעמד בישראל מכוח חוק השבות (ראו: בג"ץ 2185/05סורינה נ' משרד הפנים (2.2.2010)). ראיות מינהליות הן ראיות שאדם סביר – או רשות מינהליתסבירה – היו מסתמכים עליהן ורואים בהן כבעלות ערך הוכחתי ראוי ומספיק בנסיבות העניין (ראו: בג"ץ 1227/98 מלבסקי נ' שר הפנים, פ"ד נב(4) 690, 715 (1998); בג"ץ 4688/98משטיגינה נ' שר הפנים (15.12.1999)). ובהקשר הספציפי, לצורך הרמת הנטל הראשוני נדרשות ראיות מסוג אלה שמקבל משרד הפנים "כמספיקות להוכחת הזכאות הנטענת", כדוגמת תעודות ציבוריות למיניהן, תמצית רישום ממרשם האוכלוסין או העתק נאמן ממסמך מקורי (בג"ץ 394/99 מקסימוב נ' משרד הפנים, פ"ד נח(1) 919, 928 (2003)).
נועם קוריס עורכי דין

ברם, בענייננו, המסמכים עליהם מבקשים העותרים להסתמך לצורך הוכחת זכאותם נמצאו כמזויפים על ידי הגורמים המומחים במשטרת ישראל (מש/3). גב' לאה גוז, מומחית מז"פ במשטרת ישראל, ציינה בחוות דעתה כי, בין השאר, נמצאו על גבי תעודות הלידה שהגישו העותרים שינויים ומחיקות בסעיף הלאום. בנסיבות אלה, לא הרימו העותרים את הנטל הראשוני להוכחת זכאותם. על כן, אין כל עילה להתערבותנו בהחלטת המשיבים לדחות את בקשת העותרים למתן מעמד.

מכל הטעמים האמורים, העתירה נדחתה. העותרים יישאו בהוצאות המשיבים בסך של 5,000 ש"ח

עו"ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות' עורכי דין עוסק במשפט מסחרי ובדיני אינטרנט מאז שנת 2004.
עו"ד נועם קוריס הצטרפו אלינו בפייסבוק
עקבו אחרינו בבלוגר עו"ד נועם קוריס ושות'

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס –  כותב על חובות, על פלילים, ועל שכר טרחת עורכי דין
עו"ד נועם קוריס - כותב על הזהירות הנדרשת בשכר טרחה לפי הצלחה

יום רביעי, 11 ביולי 2018

עו"ד נועם קוריס- נדחתה עתירה להעברת מנהלת בית הספר מתפקידה

עו"ד נועם קוריס- נדחתה עתירה להעברת מנהלת בית הספר מתפקידה
העותרים, הורים לילדים בבית הספר "נעמי שמר" בתל אביב-יפו (להלן: בית הספר), עתרו להעברתה של משיבה 4 מתפקידה כמנהלת בית הספר בשנת הלימודים הקרובה. לדידם, קיים חוסר סבירות קיצוני בהחלטת משיב 1, מנכ"ל משרד החינוך, ומשיבה 2, מנהלת מחוז תל-אביב במשרד החינוך, להותיר אותה בתפקידה. זאת, לנוכח התנהלותה בפרשה במהלכה הועסק בבית הספר במשך שנה וחצי מורה שהורשע בעבירות מין, ופגע מינית בילדים בבית הספר במהלך העסקתו. כן התבקש כי יקבעו על ידי משיבים 1 ו-2 כללים ונהלים בכל הנוגע להליכים שעניינם העסקתם של מורים במילוי מקום.
עו"ד נועם קוריס ומגשרים

בית המשפט העליון קבע, כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי. סעיף 5 לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 קובע את סמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים לדון בעתירות נגד החלטת רשות בעניין המנוי בתוספת הראשונה לחוק. פרט 3 לתוספת הראשונה קובע כך:

3. חינוך – החלטה של רשות בעניני חינוך, למעט החלטת ממשלה והחלטת שר, ולמעט:
(1)   החלטה בעלת תחולה ארצית או מגזרית הקובעת כללים או הנחיות בענינים האלה:
(א)   תקצוב;
(ב)   תכניות לימודים;
(ג)   הכשרת עובדי הוראה;
(2)   (נמחקה);
(3)   החלטה בעניני השכלה גבוהה.

פסק הדין של בגץ אך קבע, כי העתירה מכוונת כאמור נגד החלטה שהתקבלה, כך נטען, על ידי הגורמים המוסמכים במשרד החינוך שלא להעביר את מנהלת בית הספר מתפקידה במהלך שנת הלימודים הקרובה. במאמר מוסגר יצוין כי לעתירה לא צורפה החלטה כאמור. כן התבקש קביעת כללים ונהלים בעניין העסקתם של מורים במילוי מקום. טענות אלה מקומן בבית המשפט לעניינים מנהליים. משעומד לעותרים סעד חלופי בדמות פניה לבית המשפט לעניינים מנהליים, דין העתירה להידחות אפוא על הסף (בג"ץ 4061/14 נאסר נ' שר החינוך (31.7.2014); (בג"ץ 8283/15 רשימת "שוויון" בועד המקומי ריחאניה נ' עמית סופר – ראש המועצה האזורית "מרום הגליל" (5.5.2016)).

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס- נוסחה למיליון הראשון

עו”ד נועם קוריס כותב על איגוד האינטרנט ועל לשון הרע

יום ראשון, 8 ביולי 2018

עו"ד נועם קוריס שאלות ותשובות במגזין ביזנס/ קו עיתונות

עו"ד נועם קוריס שאלות ותשובות במגזין ביזנס/ קו עיתונות

ניתן לשלוח שאלות למדור במייל kurislaw@gmail.com
שאלה: רכשתי מיקרוגל חדש ולא ברור לי איך להשתמש בכל האפשרויות שיש במיקרוגל, למיקרו גל צורף אומנם ספרון הוראות באנגלית, אבל ההוראות באנגלית לא מספיק ברורות לי, מה עושים ?
דג זהב - צילום נועם קוריס

תשובה: בהתאם לחוק הגנת הצרכן, לפי צו הגנת הצרכן (סימון טובין), התשמ"ג – 1983 מחוייב היצרן או היבואן של המיקרו גל לצרף הוראות הפעלה בעברית למיקרוגל שנמכר בישראל. אדם שרכש אחדד מהמוצרים המופיעים בצו וביניהם: שואבי אבק ביתיים, מקרני שקופיות ומטולי תמונות, מייבשי כביסה ביתיים, ממיסי חלודה ומדללים, מגהצים, מייבשי שיער, טפטים, מכונות גילוח, חומצת מלח לשימוש ביתי ,מערכת סטריאו, מערכות קולנוע ביתי, מכשירי וידאו, מערכות שמע וסראונד, מכשירי גז ביתיים, מסחטות חשמליות, מכסחות דשא, מפזרי חום, סורקים, מצננים, מחשבי כף יד, תנורי מיקרו גל, מכשירים ותכשירים רפואיים המיועדים לשימוש עצמי, זכאי לקבל עימם אף ללא שביקש, את הוראות ההפעלה והשימוש בהם, כשהם כתובים בעברית.
יצרן או יבואן שלא מצרפים הוראות הפעלה בעברית, עלולים למצוא עצמם תחת חקירת משרד התעשיה והמסחר, וצרכן שרכש מוצר ולא קיבל עימו את הוראות ההפעלה רשאי במקרים מסויימים אף להגיש תביעה צרכנית ולקבל פיצוי, או אף להגיש תביעה ייצוגית בשם קבוצת צרכנים גדולה.

נועם קוריס - ישראל

שאלה: מהי תביעה ייצוגית והאם צריך לקבל את הסכמת כל האנשים שתובעים בגינם בתביעה ייצוגית ?
תשובה: תביעה ייצוגית היא מנגנון של אכיפה אזרחית, הנותנת לכל אדם כוח רב מבחינה משפטית ואשר נועד להקל את מימוש הזכויות של קבוצות שונות באוכלוסיה, למשל צרכנים מול עוסקים, לקוחות מול בנקים, עובדים מול מעסיקים, בעלי מניות בחברות ציבוריות מול החברות עצמן או מנהליהם ועוד. כאשר לצרכן מסוים קמה עילת תביעה לפי חוק הגנת הצרכן, הוא יכול להגיש תביעה ייצוגית אף בשם כלל הצרכנים שנפגעו בצורה דומה לשלו, אף מבלי לבקש את אישורם של שאר הצרכנים, ואם יצליח בתביעתו הוא אף יהיה זכאי לתגמול נדיב בעבור מאמציו והגשת התביעה הייצוגית שהגיש, היכול להגיע לסכומים מכובדים למדי.

עו"ד נועם קוריס מייסד משרד נועם קוריס ושות' בשנת 2004. משרד עורכי דין נועם קוריס ושות' עוסק במשפט מסחרי מאז שנת 20044. עו"ד נועם קוריס בעל תואר מסטר במשפט מאוניברסיטת בר אילן.

יום שישי, 20 באפריל 2018

נדחה ערעורו של קצין הבטיחות שבסמכותו הופל על ידי משאית גשר קוקה קולה


נדחה ערעורו של קצין הבטיחות שבסמכותו הופל על ידי משאית גשר קוקה קולה
הפלת גשר קוקה קולה על ידי משאית בשנה שעברה הגיעה הפעם אל בית המשפט העליון במסגרת ערעורו של קצין הבטיחות שהיה אחראי על המשאית שפגעה בגשר, על התליית רישיונו לעסוק כקצין בטיחות למשך שנה.
ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – על המלצות משטרה בתקשורת

עו"ד נועם קוריס- נוסחה למיליון הראשון

עו”ד נועם קוריס כותב על איגוד האינטרנט ועל לשון הרע

ביום 14.8.2017 התרחשה תאונת דרכים קטלנית בכביש מספר 4. משאית נסעה על הכביש המהיר מבלי שהנהג סגר את המנוף שמותקן עליה, כך שהמשאית עברה את הגובה המרבי לנסיעה תחת "גשר קוקה קולה" – שהוא גשר להולכי רגל המיועד לחציית הכביש המהיר. המשאית התנגשה בגשר בעוצמה, הגשר קרס, ונהג המשאית נהרג (להלן: המשאית ו-התאונה בהתאמה). למרבה המזל ברגע קריסתו של הגשר לא היו עליו הולכי רגל, וכך נמנעו פגיעות נוספות. המבקש בבקשה שנדונה בימים אלו בפני בית המשפט העליון הוא בעל הסמכה של קצין בטיחות, כהגדרתו בתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה), ובעת הרלוונטית היתה המשאית תחת פיקוחו.
הבקשה הייתה למתן סעד זמני לתקופת הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, מיום 26.12.2017 (כבוד השופט א' יקואל) ב-עת"מ 61465-09-17. במסגרת פסק הדין נדחתה עתירה מינהלית שהגיש המבקש, נגד החלטת משרד התחבורה והבטיחות בדרכים (להלן: משרד התחבורה), שבעיקרה הורתה על התליית הסמכתו של המבקש כקצין בטיחות למשך שנה. תקופת ההתליה החלה ביום 31.12.2017, ועתה ביקש המבקש להשיב לו את כתב ההסמכה באופן זמני ועד להכרעה בערעור.
המבקש, כבן 75, הוסמך בשנת 1974 על ידי משרד התחבורה כקצין בטיחות בתעבורה לרכבים שמשקלם עד 15 טון; וכיום הוא הבעלים והמנהל של עסק בשם "שירותי בטיחות יוסף חנן", המעניק שירותי בטיחות בתעבורה לעסקים שונים.

המשיב 1 הוא משרד התחבורה; המשיב 2 משמש כמנהל תחום קציני בטיחות במינהל תנועה - אגף הרישוי במשרד התחבורה, ובעל הסמכות להורות על התליית כתב הסמכה לקצין בטיחות; המשיב 3 הוא אגף מטענים ומשק לשעת חירום ברשות הארצית לתחבורה ציבורית (המשיבים 3-1 יחדיו יכונו להלן:המשיבים). ביחס למשיב 4, המשמש כיו"ר מועצת המובילים והמסיעים בישראל, לא נתבקש כל סעד במסגרת הבקשה, וגם לא הוגשה תגובה מטעמו.
בעקבות התאונה זומן המבקש לבירור במשרד התחבורה, שנערך ביום 16.8.2017 ובמהלכו נמצא כי המבקש הפר הוראות שונות הקבועות בתקנות התעבורה ובנוהלי משרד התחבורה. בין היתר, נקבע כי המבקש הפר את חובתו לפתוח "תיק נהג" לנהג שנהרג בתאונה; וכן כי נמנע באופן קבוע מלערוך מבחן נהיגה מעשי כחלק מתהליך הקליטה של נהגים חדשים במקום העבודה. זאת ועוד, התברר כי המבקש כלל לא היה מורשה לשמש קצין בטיחות של המשאית שהיתה מעורבת בתאונה – משום שהסמכתו מוגבלת למשאיות עד 15 טון, ואילו משקלה של המשאית היה 32 טון. עוד באותו יום בוטלו כל רישיונות המוביל שהעניק המבקש לרכבים שמשקלם עולה על 15 טון; והמבקש זומן לשימוע לפני נקיטת הליכים מינהליים נגדו.
ביום 21.8.2017 נערך למבקש שימוע בנוכחותו ובנוכחות עורך דין מטעמו, ובעקבות השימוע ניתנה ביום 30.8.2017 החלטתו של המשיב 2. במסגרת החלטה זו נקבע כי המבקש הפר שורת חובות המוטלות עליו לפי תקנות התעבורה:

"נמצא כי לא נערך על ידך הליך קליטת נהג תקין, וכי אינך מבצע פיקוח על הנהגים כנדרש מתוקף תפקידך כקצין בטיחות. יתרה מכך, נמצא כי אינך פועל למלא את תפקידך כקצין בטיחות לבדיקת הנהג קודם לתחילת עבודתו בחברה ומתיר באופן קבע לבעל החברה לקלוט את הנהג לעבודה ולאפשר את תחילת עבודתו.
...
בנוסף, נמצא כי ביצעת בדיקה של רכבים בלא שברשותך רישיון נהיגה מתאים להם. לא נמצא כי ניתן לך כיום אישור מפורש מהרשות לבדיקת הרכבים ללא רישיון מתאים.
...יובהר כי בלא רישיון נהיגה מתאים לכלי רכב מקטגוריה וסוג מסוים אין באפשרותך לבדוק כלי רכב כאלו בהעדר ידע ויכולת ממשית לבדוק את הרכבים ולהדריך את הנהגים בדבר הנהיגה בהם כמוטל על קצין בטיחות מתוקף תפקידו."

לנוכח ההפרות המפורטות לעיל, הורה המשיב 2 על התליית כתב הסמכתו של המבקש כקצין בטיחות למשך שנה, החל מיום 1.10.2017; ועוד נקבע כי עד לתום תקופת התליית כתב ההסמכה, על המבקש להשתתף ולעבור בהצלחה קורס "קציני בטיחות בתעבורה פרק דיני תעבורה ותפקידיו של קצין הבטיחות" (להלן: החלטת ההתליה).
ההליך בבית המשפט לעניינים מינהליים
ביום 27.9.2017 הגיש המבקש עתירה לבית משפט לעניינים מינהליים, לביטול החלטת ההתליה. המבקש טען כי אין לייחס לו אחריות כלשהי לגרימת התאונה, אלא לנהג המשאית שלמרבה הצער נהרג בה – שכן הנהג הוא שנסע בכביש מהיר מבלי לסגור את המנוף המחובר למשאית. ועוד נטען על ידי המבקש, כי אותם מחדלים שעליהם הצביע המשיב 2 במסגרת החלטת ההתליה הם מחדלים נקודתיים בלבד, שאין בהם כדי להעיד על התנהלותו של המבקש על דרך הכלל. נוסף לזאת, המבקש סבור כי החלטת ההתליה התקבלה על ידי המשיב 2 תוך התעלמות מעובדות מהותיות, בחוסר סמכות ובחוסר סבירות, והיא מביאה לפגיעה בלתי מידתית בזכויות המבקש. כן טען המבקש לפגמים בהליך השימוע שנערך לו – ובין היתר כי לא נמסר לו זימון כדבעי לשימוע וגם לא הפרוטוקול של הליך זה; כי טענותיו לא נבחנו כראוי על ידי המשיב 2; וכי למעשה השימוע נערך למראית עין בלבד. לגישתו של המבקש, פגמים אלה מצדיקים את ביטולו של השימוע ואת ביטול החלטת ההתליה שניתנה בעקבותיו.
המשיבים טענו במסגרת העתירה כי החלטת ההתליה ניתנה בסמכות; וכי לגישתם מדובר בהחלטה סבירה, המאזנת כראוי בין זכויותיו של המבקש לבין האינטרס הציבורי שבהגנה על ביטחון משתמשי הכבישים. לגישת המשיבים, בכל מקרה אין עניינה של החלטת ההתליה בהטלת אשם לקרות התאונה – אלא שבמוקד החלטה זו בחינת תפקודו של המבקש כקצין בטיחות. עם זאת, המשיבים הדגישו כי התאונה אירעה כתוצאה מכך שגובה המשאית עלה על הגובה המרבי המותר למעבר מתחת לגשר – שעה שתפקידו של קצין בטיחות הוא בין היתר להדריך נהגים בנוגע לגובה המטען שהם נושאים על גבי המשאיות. לבסוף, ובהתייחס לטענות המבקש בדבר היקף הפגיעה שמסבה לו החלטת ההתליה, המשיבים טענו כי אין בהחלטה זו כל הוראה בדבר סגירת עסקו או משרדו של המבקש, וכי הוא רשאי להמשיך ולהפעיל את משרדו בכפוף להוראות ולהנחיות המשיבים; ואולם בלא לגרוע מן האמור, המשיבים היו ערים לכך שבהינתן שהמבקש הוא קצין הבטיחות היחיד בעסקו, משמעות התליית רישיונו היא כפי הנראה שלא יוכל עוד להפעיל את העסק.
בד בבד עם העתירה הגיש המבקש בקשה למתן צו ביניים, המורה על עיכוב הביצוע של החלטת ההתליה עד להכרעה בעתירה. בהחלטה מיום 21.10.2017 קבע בית המשפט (כבוד השופטת ו' מרוז) כי "בנסיבות המתוארות ומבלי להקל ראש מחומרת האירוע ותוצאותיו (התאונה-ע'ב'), ובהתחשב בעובדה שעבודתו של המבקש עובר לתאונה נמצאה תקינה וראויה על ידי המשיבים – סבורני כי ניתן להיעתר לבקשתו באופן חלקי ולעכב את התליית הסמכת המבקש עד ליום 31.12.2017 כדי לאפשר למבקש להיערך לקראת ההתליה באופן מסודר לבל ייכרת לחלוטין מקור פרנסתו, פגיעה אשר ייתכן ואינה מידתית בנסיבות המתוארות."
ביום 26.12.2017 ניתן פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים, שדחה כאמור את העתירה. בית המשפט קבע כי קיימת תשתית ראייתית המצביעה על כך שהעותר הפר את חובותיו כקצין בטיחות:
"התרשמתי כי העותר (המבקש-ע'ב') אינו מכחיש, למעשה, שהנהג המעורב בתאונה החל לעבוד בתפקידו זה, בטרם בוצע לו מבחן נהיגה והדרכה, בטרם הושלמה פתיחת תיק הנהג שלו ובטרם נבדק גיליון הרשעותיו התעבורתי. עוד עולה מדברי העותר, כי על אף שנודע לו על קיומו של נהג חדש שלא נבדק ושלא הודרך, הוא לא מנע מבעל העסק מלהמשיך ולהעסיקו ואף לא התריע לפני בעל העסק על חריגתו מהוראות הרשות."

בית המשפט הוסיף והבהיר כי מדובר בהפרות חמורות, חלקן חוזרות ונשנות, של הוראות הבטיחות שעליהן היה המבקש מופקד; וכן נקבע כי התנהלות זו של המבקש חורגת מאמות מידה ראויות לקצין בטיחות. לעמדתו של בית המשפט אף לא ניתן לשלול, כי אילו היה המבקש מתדרך את נהג המשאית בנוגע לגובה המטען המרבי המותר לשאת, ומונע מן הנהג לנהוג במשאית עד להשלמת הליך קליטתו והכשרתו לעבודה – ניתן היה למנוע את התאונה הקטלנית.
עוד נקבע בפסק הדין כי החלטת ההתליה היא החלטה סבירה; וכן נאמר: "התרשמתי כי להחלטה זו קדם שיקול דעת מעמיק וכי הובאו בחשבון כל הנתונים הצריכים לעניין, לרבות אופי הפרות העותר ומשקלן; טענותיו; הנזק הכלכלי שייגרם לו; הצורך בשמירה על בטחון הציבור והאפשרות להשיג את מטרות ההחלטה באמצעים שפגיעתם בזכויות פחותה". לבסוף, בית המשפט ציין כי מצא פגמים מסוימים בהליך השימוע שנערך למבקש – כדוגמת אי צירוף נספחים להזמנה לשימוע; ואולם נקבע כי פגמים אלה בכל מקרה אינם יורדים לשורש ההליך, ואינם מצדיקים את ביטולו או את ביטול החלטת ההתליה שניתנה מכוחו.
          
כחודש לאחר שהחלה תקופת ההתליה של כתב ההסמכה, ביום 8.2.2017 הגיש המבקש ערעור על פסק הדין בעתירה. בצד הערעור הוגשה בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור, שבה עסקינן.
המבקש סבר כי סיכויי הערעור גבוהים וכי טענותיו בנוגע לפסק הדין כבדות משקל ומבוססות; לעמדתו, יש להורות על ביטול החלטת ההתליה בהיותה בלתי סבירה ובלתי מידתית, ומשניתנה תוך שקילת שיקולים זרים. לגישת המבקש סמכות ההתליה הנתונה למשיב 2 היא סמכות "תפעולית" במהותה, ואילו המשיב 2 עשה בה שימוש "עונשי", תוך שייחס למבקש אחריות לגרימת התאונה – ובכך חרג המשיב 2 מסמכותו. בהתייחס למשך תקופת ההתליה (שנה כאמור), נטען על ידי המבקש כי מדובר בסטייה קיצונית לחומרה מ"מתחם הענישה" הנוהג על ידי המשיבים במקרים דומים. ועוד טוען המבקש, כי בניגוד לאמור בפסק הדין – בהליך השימוע שנערך לו נפלו פגמים מהותיים, שדי בהם כדי לאיין לחלוטין את החלטת ההתליה.
המבקש טען כי אף מאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן מובהק. לדבריו, ביצוע החלטת ההתליה טרם הכרעה בערעור פגע בחופש העיסוק שלו, המהווה זכות יסוד חוקתית, וביכולת שלו להתפרנס מהמקצוע שבו הוא עוסק מזה עשרות שנים. לדברי המבקש קיים חשש ממשי כי בתום תקופת ההתליה לא יעלה בידו לקבץ מחדש את לקוחותיו או לרכוש לקוחות חדשים – וזאת בעיקר בשים לב לגילו המתקדם. אם לא די בכך המבקש מעריך כי בשלב זה של חייו, בגיל 75 וכשקריירה בת 44 שנים כקצין בטיחות מאחוריו, גם לא יעלה בידו למצוא מקום עבודה חלופי כשכיר. עוד נטען על ידי המבקש כי התליית כתב הסמכתו תאלץ אותו להפר התחייבויות ללקוחותיו, ובין היתר לביצוע בדיקות לרכבים שכבר נקבעו; וכן ייאלץ המבקש לשאת מדי חודש במהלך תקופת ההתליה בהוצאות העסק (כדוגמת דמי שכירות) – בעוד שרווחים מהעסק הוא לא יוכל להפיק. לעומת זאת, לגישתו של המבקש מתן הסעד הזמני המבוקש לא יסב נזק כלשהו למשיבים או לצדדים שלישיים – שכן המבקש הוא בעל ניסיון עתיר שנים כקצין בטיחות, ולדבריו מבצע את עבודתו בנאמנות, במסירות ובמקצועיות.
המשיבים טענו כי דין הבקשה להידחות, ולו רק משום שמדובר בבקשה למתן צו עשה שמטרתו להביא לשינוי המצב הקיים. עוד נטען כי הסעד הזמני המבוקש בבקשה דנן, זהה לסעד העיקרי שהתבקש בעתירה ובערעור, ומשכך החזרת כתב ההסמכה למבקש משמעותה היעתרות לסעד העיקרי בהליך – וזאת מבלי שהתקיים דיון בערעור, ואף טרם הוגשו תגובות לגופו של עניין.
בהכרעתו בעניין קבע בית המשפט העליון, כי  מתן סעד זמני בערעור לפי הוראת סעיף 43(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, מותנה בקיומם של שני תנאים מצטברים: סיכויי ערעור טובים, ומאזן נוחות הנוטה לטובת המבקש. היחס הנוהג בין שני השיקולים הללו הוא של "מקבילית כוחות", ועם זאת ככלל השיקול המכריע מבין השניים הוא מאזן הנוחות (ראו: עע"מ 6472/17 טבריה ש.ח. בניין פיתוח וצנרת בע"מ נ' המשרד לבטחון פנים – הרשות הארצית לכבאות והצלה (19.9.2017);עע"מ 2419/17 מנוליד- חירות מערכות בע"מ נ' ועדת המכרזים עיריית הרצליה (21.3.2017); עע"מ 870/17 מועצה מקומית כפר כנא נ' אורוז שירותים בע"מ (29.03.2017)). על פי ההלכה הנוהגת, הנטל בבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור כבד מן הנטל בערכאה הדיונית – שכן "למערער היה כבר את יומו בבית המשפט ועצם מתן פסק הדין כנגדו, לאחר שטענותיו נבחנו בבית המשפט, משנה את נקודת האיזון בין בעלי הדין" (ראו: עע"מ 68/10 אדרי נ' שר הבינוי והשיכון, פסקה 8 (31.1.2017)). יש לציין כי כאשר עסקינן בהליך מינהלי, נדרש בית המשפט במסגרת מאזן הנוחות גם לפגיעה באינטרס הציבורי (ראו למשל: עע"מ 5490/17 נווה שלום פרויקטים ומסחר בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 13 (7.3.2018); עע"מ 4607/16 Alstom Transport SA נ' נת"ע – נתיבי תחבורה עירוניים בע"מ, פסקה 19 (26.6.2016)).

בכל הנוגע לסיכויי הערעור – ניתן לומר בזהירות הראויה, ומבלי לקבוע מסמרות בדבר, כי לא בנקל יעלה בידו של המבקש לצלוח את המשוכות העומדות לפניו בגדרו של הליך הערעור. כך במיוחד בהינתן חזקת התקינות המינהלית החולשת על החלטת ההתליה; ולנוכח קביעותיו המפורטות של בית המשפט לעניינים מינהליים בנוגע לליקויים שנפלו בהתנהלותו של המבקש כקצין בטיחות, כאשר הלכה היא שאין זה ממנהגה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות מסוג זה.  
זאת ועוד. מאזן הנוחות מטה כשלעצמו את הכף לטובת דחיית הבקשה לסעד זמני – וזאת לנוכח החשש לביטחון הציבור הגלום בהשבת כתב ההסמכה לידיו של המבקש, טרם שהסתיימה תקופת ההתליה ולפני שחזר המבקש על הקורס המקצועי שבו חויב בהחלטת ההתליה ומבלי שעבר אותו בהצלחה. קצין בטיחות תעבורה מהווה חוליה במערך שמטרתו להילחם בתאונות הדרכים ובקטל בכבישים, ולא יכול להיות חולק כי מדובר בתפקיד משמעותי וחיוני. כמפורט בהרחבה בתקנה 585(א) לתקנות התעבורה, קצין הבטיחות אמון הן על תקינות הרכבים של המפעל, והן על כשירותם של מי שנוהגים ברכבים אלה:
אלה תפקידי קצין בטיחות:
(1)   לפקח על כך שהנהגים המועסקים על ידי המפעל או הנוהגים ברכבו ימלאו אחר הוראות פקודת התעבורה והתקנות על פיה (להלן - דיני התעבורה);
(2)   לפקח על כך שהרכב של המפעל או המופעל על ידו יהיה בכל עת במצב תקין ושיתמלאו בו הוראות דיני התעבורה;
(3)   לפקח על הוראות כל דין הנוגע לבטיחותם של עוברי דרך ולתקינותו של רכב בתחום המפעל;
(4)   לפקח על כך שמצב בריאותם של הנהגים כאמור בפסקה (1) יהיה תואם את דרישות דיני התעבורה;
(5)   להדריך את הנהגים כאמור בפסקה (1) בעניני נהיגה, טעינה, פריקה, טיפול ברכב ודיני תעבורה;
(6)   להמליץ בפני בעל המפעל בכל הנוגע להכשרתם ולהשתלמותם של הנהגים במפעל ולהנהגת סדרי בטיחות במפעל ובכל הנוגע לבטיחותם של הנהגים ושל הרכב;
(7)   להגיש דינים וחשבונות לבעל המפעל בכל הנוגע לתפקידיו לפי תקנה זו;
(8)   לנהל כרטסת ורישומים לגבי רכב ונהגים על פי הפרטים שהורתה הרשות.

ההפרות שביצע המבקש ושהביאו להתליית כתב הסמכתו הן, על פניהן, על הרף החמור – וזאת הן לנוכח טיבן, והן לנוכח השיטתיות שבה חלקן בוצעו. כפי שפורט לעיל, המבקש הפר את חובתו לבחון את הרמה המקצועית של נהגים טרם קבלתם לעבודה; להדריכם לפני שהם "עולים על ההגה"; ולהנהיג הליך קליטה תקין לכל נהג. לזאת מצטרפת העובדה שהמבקש נהג לפקח על רכבים שהוא אינו מורשה ביחס אליהם – וכך גם המשאית המעורבת בתאונה שגבתה חיי אדם. ואם אמנם כך וכפי שקבע בית המשפט לעניינים מינהליים, התנהלות זו של המבקש חוטאת למהות תפקידו, יש בה משום פגיעה בבטיחות בדרכים ותוצאתה עלולה להיות קטלנית.
אין להקל ראש בפגיעה הגלומה מבחינתו של המבקש בהתליית כתב ההסמכה שלו, ובמיוחד בחופש העיסוק וביכולת ההשתכרות שלו. הדברים מקבלים משנה תוקף בהינתן גילו המתקדם של המבקש, והעובדה כי הוא קצין הבטיחות היחיד במשרדו. ואולם אל מול הפגיעה הקשה במבקש, ניצב כאמור האינטרס הציבורי – ובנסיבות המקרה הגיע בית המשפט העליון למסקנה כי הוא הגובר.
עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.